החיוב להתפנות
החיוב להתפנות א. החיוב – יזהר אדם לא להשהות נקביו, בין גדולים ובין קטנים, ואם משהה עובר משום "בל תשקצו"[1], ובקטנים יש גם חשש לסכנת עקרות[2]. ואם באמצע לימודו נזקק לעשות צרכיו, ורוצה לגמור את לימודו ואח"כ להתפנות לנקביו –
החיוב להתפנות א. החיוב – יזהר אדם לא להשהות נקביו, בין גדולים ובין קטנים, ואם משהה עובר משום "בל תשקצו"[1], ובקטנים יש גם חשש לסכנת עקרות[2]. ואם באמצע לימודו נזקק לעשות צרכיו, ורוצה לגמור את לימודו ואח"כ להתפנות לנקביו –
מי שלא נטל נו. נטילה מאחרים – אסור ליטול ידיו מאדם שלא נטל ידיו, מאישה נידה, מגוי או מגויה[1]. נז. נגע באוכלין ומשקים – מי שנגע באוכל או במשקה קודם שנטל ידיו שחרית או קודם שנטל אחרי שיצא מבית הכסא
מים שנטלו בהם נב. זהירות בשפיכתם – יזהר שלא לשפוך את מי הנטילה של שחרית במקום שעוברים שם בני אדם, ואם נשפכו בשוגג ישפוך עליהם מים טהורים רבים כדי לבטלם[1]. נג. הנאה מהם – אסור ליהנות ממי נטילת ידיים של
המים והכלי שנוטלים לתוכו לט. דין המים – יש אומרים שמים הפסולים לנטילת ידיים לסעודה, כגון מים שנשתנה מראיהן וכדו', פסולים לנטילת ידיים שחרית, ויש שמכשירים[1], ולכן ייטול בהם אך לא יברך, ואם ירצה יכול לברך בלי שם ומלכות ויהרהר
החייבים בנטילה יז. הזמן בו ישן – אם ישן בתחילת הלילה וקם קודם חצות – נוטל ידיו ומברך. אם ישן לאחר חצות אך קודם שישן אמר ברכות השחר ולמד תורה – כשיקום בבוקר ייטול ידיו כרגיל אך לא יברך. אם
נטילת ידיים – שחרית א. טעמים לנטילה בבוקר – לנטילת ידיים בבוקר ישנם ג' טעמים[1]: בלילה בעת השינה, שורה על האדם רוח טומאה וכשמתעורר משנתו מסתלקת רוח הטומאה מכל גופו חוץ מאצבעות ידיו ורגליו, וכדי להעבירה צריך ליטול את ידיו.
שנת הלילה א. צריך לישון בלילה משש עד שמונה שעות ובזה יוצא ידי חובה בשמירה על בריאות הגוף, אך אם ישן יותר משמונה שעות – יכול להזיק לבריאותו. בדרך כלל טוב שישן לא יותר משש שעות כדי שיוכל לעסוק בשאר
סדר הלימוד בלילה טו. חשיבות הלימוד בלילה – ישתדל בכל כוחו ללמוד בביתו בלילה שעל ידי זה נמשך עליו חוט של חסד ביום, ועל ידי לימוד זה מקדש את קורות ביתו[1]. טז. לימוד תנ"ך ביום חול – אין ללמוד בלילה
תיקון חצות כז. כוונה במצוות – יש מצוות שעיקר קיומן הוא המעשה שבהן, וטהרת המחשבה והכוונה למצווה הן רק מצטרפות למעשה אבל אינן מעכבות. ומאידך כוונה לקיום המצוות וטהרת המחשבה בלי שום מעשה – אין בהן שום תועלת. לדוגמא: אדם
שבת חנוכה כח. שבת חנוכה מתפללין כשאר שבתות ואומרים "על הנסים" בהודאה וגומרין את ה"הלל", ואומרים "קדיש תתקבל", "אתה הראית" ו"בריך שמיה" ומוציאין שני ספרי תורה, קוראין בראשון ז' עולים בפרשת השבוע, ואומרים חצי קדיש, והמפטיר קורא בספר שני בחנכת
© 2016 כל הזכויות שמורות לבעלים, מעצב ועורך האתר: שלמה אברג׳ל – גרףמוד.