מי שלא נטל
נו. נטילה מאחרים – אסור ליטול ידיו מאדם שלא נטל ידיו, מאישה נידה, מגוי או מגויה[1].
נז. נגע באוכלין ומשקים – מי שנגע באוכל או במשקה קודם שנטל ידיו שחרית או קודם שנטל אחרי שיצא מבית הכסא – הרי הוא מטמאם, ולכן: משקים שנטמאו – יישפכו, מאכלים שנטמאו – ינקם היטב ויערה עליהם מים ג' פעמים, ופירות קשים – יקלפם. וקילוף מועיל לכל מאכל במקום עירוי מים[2].
נח. נגיעה במקומות שבגופו – קודם שנוטל ידיו לא יגע בפה, באף, באוזן או בעין אפילו כשהם סגורים, ואם מרגיש צורך לגרד שם יכול לחכך ע"י בגד וכדו'. ואם רוצה לשאוף טבק או לעשן – ייטול ידיו לפני כן[3]. ואיסור זה הוא אפילו אם אינו מכניס ידו לתוכם אלא רק מעביר את ידו עליהם, כיון שהרוח רעה גורמת נזק לכל נקב שבגוף[4].
נט. כל הדינים הנ"ל הם דווקא במי שישן בלילה שינה שלאחריה צריך ליטול ידיו ולברך, אך אם ישן ביום או אחר חצות במקום שאינו מברך – אין צריך להיזהר בכל זה[5].
ס. נגיעה בבגדים וכדו' קודם נטילה – אם נגע בבגד או בכלי קודם שנטל ידיו – אין רוח רעה שורה עליהם כיון שרוח רעה שורה רק בדבר מאכל או משקה שראויים לאכילה או בגוף האדם[6]. ואף על פי כן לא ילבש בגדיו ואפילו גרביים קודם הנטילה[7]. ואם מוכרח ללובשם כגון בימי החורף וכדו' – ישפשף תחילה את ידיו במטפחת או בבד אחר, ואם יכול ילבשם בעזרת מטפחת או בד אחר[8].
סא. נגיעה בגיגית שיכר – אסור לגעת בגיגית שיכר קודם נטילת ידיים כיון שמשמוש הידיים מפסיד השכר[9].
סב. חולה או זקן – מי שהוא חולה או זקן ומי שאין לו מים, שהתעורר בלילה ורוצה לשתות מים או רפואה, ואינו יכול לקום ליטול ידיו – ישפשף ידיו במגבת וישתה, ויכול לשפשף ידיו במגבונים לחים וכדו'. ולא יברך על השפשוף, אך על השתייה – מברך[10].
[1] שו"ע סי' ד' סעי' י"א. כה"ח שם ס"ק ל"ח. בא"ח פרשת תולדות סעי' י"ב.
[2] עוד יוסף חי פרשת תולדות סעי' ו'. רוח חיים סי' ס"ז. זבחי צדק סי' קט"ז אות מ"ח. כה"ח סי' ד' ס"ק כ'.
[3] בא"ח פרשת תולדות סעי' ט"ו. עוד יוסף חי פרשת תולדות סעי' ו'.
[4] שו"ע סי' ד' סעי' ג' ולחונים עליו. עוד יוסף חי פרשת תולדות סעי' י"א.
[5] בא"ח פרשת תולדות סעי' ט"ו.
[6] עוד יוסף חי פרשת תולדות סעי' י'.
[7] בא"ח פרשת תולדות סעי' ו'. כה"ח סי' ד' ס"ק כ"ד.
[8] אחרונים.
[9] שו"ע סי' ד' סעי' ה'. עוד יוסף חי פרשת תולדות סעי' י'.
[10] שו"ע סי' ד' סעי' כ"ב ולחונים עליו.
