שנת הלילה

שנת הלילה
א. צריך לישון בלילה משש עד שמונה שעות ובזה יוצא ידי חובה בשמירה על בריאות הגוף, אך אם ישן יותר משמונה שעות – יכול להזיק לבריאותו.

  • בדרך כלל טוב שישן לא יותר משש שעות כדי שיוכל לעסוק בשאר הלילה בתורה ובזה ישמור על בריאות נפשו, אולם אם מרגיש ביום מסויים שהוא עייף, יכול לישון יותר משש שעות.
  • אם ישן פחות משש שעות, כגון בלילי שישי או לילי ר"ח וכדו', שעורכים אז לימוד מיוחד, או אם קם מוקדם מהרגיל כגון בחודש אלול ועשי"ת שמשכימים לסליחות וכדו' – יבטח בבורא עולם שלא יחסר לו דבר מבריאות גופו ומוסיף לבריאות נפשו.

ב. כתב הבא"ח: "השינה לאדם בלילה יש בה צורך ותועלת גם מצד הרוחניות", ולכן צריך לכוין שגם בשעת השינה הוא עובד את בוראו, ועל זה נאמר: "בכל דרכיך דעהו", ולכן תקנו חכמים ברכת "המפיל" קודם שהולך לישן. וטוב שאדם יגיד קודם שהולך לישון: "הריני מוכן לישן כדי שתהא דעתי צלולה ומיושבת עלי לעבודת ה' יתברך, ובשבת יוסיף "ומשום עונג שבת".
ג. כל הלילה הוא זמן שינה, אך טוב יותר שתהיה השינה בחצי הראשון של הלילה, הן מצד הגשמיות – בבריאות הגוף, והן מצד הרוחניות – בבריאות הנפש ותיקון העולמות, כי ההשכמה בבוקר מוסיפה חכמה, עוז ובריאות, וכמו שכתב מרן: "יתגבר כארי בבוקר לעבודת בוראו "שיהא הוא מעורר השחר".
ד. גם נשים, שעיקר עשיית מלאכתן היא בלילה, עדיף שישנו בחצי הראשון ויקומו לעבודתן בחציו השני. וזהו שאמר שלמה המלך במשלי: "ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה".
ה. צריך לבדוק את נקביו קודם שהולך לישון.
ו. יזהר שלא יהיה עליו ברזל בשעת השינה בלילה, ולעונד שעון – רצוי לשים תחתיו נייר דבק.
ז. יישן תחילה על צד שמאל ולאחר חצות לילה אם רוצה יכול להסתובב לצד ימין. ודבר זה מועיל לביטול כוחות החיצונים.
ח. טוב להזהר שלא ילך לישון עד שיעברו שלוש שעות מתחילת הלילה כיון שיש בזה טעם על פי הסוד, ואם התפלל ערבית בפלג המנחה יכול לחשב השלוש שעות משעת התפילה.
ט. יזהר שלא ישן מיד לאחר שאכל אלא ימתין מעט מגמר אכילתו, וישן. וכל זה אם הוא אכל דבר המתעכל מהר, אך דבר שאינו מתעכל מהר ימתין שלוש עד ארבע שעות.
י. שינה מתוך דברי תורה – היום אפשר לשמוע שיעור מקלת או מדיסק, וכך ירדם מתוך דברי תורה, אך יזהר שלא יפריע לבני הבית לישון, ולכן טוב שישמע דרך אוזניות.
יא. בדורות הקודמים שינה בשעות היום לא היתה טובה, ודוד המלך היה נזהר שלא לישון יותר משיתין נשמין. אבל בימינו אין לחוש לשינה ביום כיון שירדה מדרגת האדם ואם ישן ביום לא ירד ממדרגתו ולא תזיק לו השינה, ואדרבה, אם יזהר מלישון ביום ייראה כיוהרא, ולכן הרוצה לחוש לזה ידקדק לא לישון יותר משיתין נשמין שהוא זמן מינימום כמו שינת הסוס (שהוא זמן של שישים נשימות), אבל אם ישן פחות מכך אין בזה חשש.
יב. הישן ביום משום שבלילה עסק בתורה, יש בשינה זו מצוה וינצל מירדה ונזק. והא הדין בכל שינה של מצוה, כגון שישן מחמת חולי וכדו', ובשינה מחמת תענוג יש חשש של ירידה ונזק רוחני.
יג. שינה בשבת היא מצוה ובכלל עונג שבת, ואפילו האר"י הקדוש היה ישן בזמן זה. וכל זה הוא דווקא לתלמידי חכמים שכל השבוע עסוקים בלימודים, אך בעלי בתים ומי שעובד – יישבו ויעסקו אז בתורה כי "לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהן בדברי תורה".
יד. בשיעור "שיתין נשמין" ישנן כמה שיטות:

  • שלוש שעות.
  • חצי שעה.
  • י"ח דקות.
  • שלוש דקות.

וכתב מרן הרי"ח הטוב שטוב לתפוס את שיטת הביניים, וכתבו האחרונים שנהגו כחצי שעה.

דילוג לתוכן