תגית: מבזה את המועדות

"וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה" (פרק כ"ח פסוק י"ב) נראה לבאר בדרך המוסר: כל מצוה שאדם עושה אותה כאן, בארץ, אף על פי שהוא "מוצב ארצה" – הרי "ראשו מגיע השמימה". מעלתה של המצווה, חשיבותה והשפעתה מגיעות

"וְנָֽתַן לִי לֶחֶם לֶֽאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּֽשׁ" (פרק כ"ח פסוק כ') יעקב אבינו מסתפק במועט, אין לו צורך בעושר וכבוד, לכן הוא מבקש רק את ההכרח אשר לא יגונה – לחם לאכול ובגד ללבוש. אך בדברי חז"ל אנו שומעים משמעות אחרת

"ְוַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו:" (פרק כ"ו פסוק י"ח) יצחק חפר דווקא את הבארות של אביו אחרי שסיתמום פלישתים ולא חפר

"ְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ" (פרק כ"ז פסוק כ"ח) יש הבדל בין הברכה שבירך יצחק את יעקב לבין הברכה שבירך את עשיו: בברכה שביר את יעקב כתוב (כ"ז,כ"ח) "ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ" – הרי שהקדים

"וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק:" (פרק כ"ה פסוק י"ט) בשלושה מקומות מוזכרים תולדותיהם של אנשים: אצל נחף אצל אברהם ואצל יוסף. אבל יש הבדל בין אברהם ונח מצד אחד ויוסף מן הצד השני. הן אצל נח

"וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ:" (פרק כ"ג פסוק ג') בהספדו על שרה אמנו הזכיר אברהם אבינו את מעלתה של שרה ואת מסירות נפשה בחינוך הילדים. שרה הצליחה לחנך את יצחק אבינו לאהבת

"וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים:" (פרק כ"ד פסוק ס"ג) לשוח – לשון תפילה, כמו (תהלים ק"ב, א') "ישפוך שיחו" (רש"י בשם מדרש בראשית רבה ס', י"ד). אומרים חז"ל (ברכות ו' ע"ב): ואמר רבי חלבו

"וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו:" (פרק כ"ד פסוק כ') יש להבין: לשם מה היתה צריכה לשאוב, והלוא המים עלו לקראתה, כדברי רש"י על הפסוק (כ"ד, י"ז): "וירץ העבד לקראתה" – לפי שראה שעלו