"וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים:" (פרק כ"ד פסוק ס"ג)
לשוח – לשון תפילה, כמו (תהלים ק"ב, א') "ישפוך שיחו" (רש"י בשם מדרש בראשית רבה ס', י"ד).
אומרים חז"ל (ברכות ו' ע"ב): ואמר רבי חלבו אמר רב הונא: לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה, שהרי אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה".
מדוע צריך רב חלבו להזהיר במיוחד על תפילת מנחה יותר מעל שאר התפילות? לפי שבתפילת שחרית אין צורך בזהירות יתרה, שכן היא תפילה נוחה לאדם – הוא מתפלל ואתה בבוקר עם שחר, כאשר הוא ממילא קם לעבודתו. תפילת ערבית גם היא מסתדרת עם סדר יומו של האדם, שכן באותה השעה הוא מסיים את עיסוקיו ומתכונן ממילא לחזור לביתו – יש לו זמן להקדיש לתפילה, שכן כל הלילה כשר לתפילת ערבית. תפילת מנחה היא תפילה בעייתית עבור האדם, כי קשה לאדם לעצור את שטף יומו לשם תפילת מנחה. לכן אומרים לו שיזהר במיוחד בתפילת מנחה יותר משאר התפילות.
יתירה מזו: אומרים לו לאדם "מדוע אתה מתקשה בתפילת המנחה? משום שהיא מפריעה לך בפרנסתך? הלט הפרנסה כולה היא מאת בורא העולם!". שעת התפילה היא מבחן גדול לאדם, אם מבין הוא שאין פרנסתו תלויה אלא בבורא העולם, ועל כן הוא עוצר את כל עשייתו ומתרכז בתפילה.
בשכונתנו גר יהודי חשוב, ושמו רבינו פוליטי ע"ה, שהיה אחד ממייסדי ישיבת "פורת יוסף" החדשה. הוא היה סוחר גדול, אך הקפיד תמיד להתפלל כל תפילותיו בציבור, ונהג להתפלל בבית הכנסת "אוהל משה".
יום אחד בא אליו סוחר ערבי גדול בדיוק בזמן תפילת המנחה. ראה אותו הסוחר שהוא מתכונן לנעול את חנותו וללכת להתפלל וביקש ממנו להתעכב קצת, כי יש לו קנייה חשובה לעשות. אמר לו רבינו פוליטי: "הגיע הזמן שעלי ללכת ולהתפלל מנחה, ועלי לנעול את חנותי עד לאחר התפילה. אם רצונך לקנות אצלי, המתן שאחזור מהתפילה ואפתח שוב את החנות". כעס אותו ערבי ואמר לו: "אם לא תמכור לי כעת, אלחך ואקנה במקום אחר!". לא נרתע רבינו פוליטי ואמר לו: "עשה כרצונך". ראה הערבי שהאיום אינו תופס, והוסיף: "אם תמכור לי כעת, לא אקנה ממך יותר!". אך גם זה לא הפריע לרבינו פוליטי, יען כי קבע לעצמו להתפלל בציבור במקום קבוע, ודבר זה היה אצלו קודם לכל דבר אחר והלך והתפלל בלב שק.
כשחזר לחנותו, ראה את אותו ערבי חוזר ומתייצב אצלו ומבקש ממנו את הסחורה שחשב לקנות מתחילה. שאל אותו רבינו פוליטי: "מה קרה?מדוע חזרת אלי?", אמר לו הערבי: "הלכתי למקום אחר, אך נוכחתי לראות שהסחורה שם אינה משובחת כמו שלך. בלית ברירה חזרתי אליך".
לימים, אמר רבינו פוליטי, שהוא והסוחר השני קנו את אותה הסחורה מאותו הסוחר. נראה בעליל שהערבי לא חזר אליו בדרך טבעית, וברור הוא שהכל נעשה מאת ה' יתברך ויתעלה, בזכות התעקשותו על קביעות התפילה, ואין הקב"ה מקפח שכר יראיו.
ומעשה בסוחר אחד שבא לפני הגאון מו"ר ועט"ר הרב עזרא עטיה זצ"ל, ראש ישיבת פרות יוסף ואמר לו: "כבוד הרב, אני נוהג להלוות כסף לאנשים, אך שוכח למי הלוותי". שאל אותו הרב: "האם אתה מתפלל תפילת מנחה בכל יום?", ענה לו הסוחר: "לא! אבל אני מתפלל ערבית שתיים". אמר לו הרב: "תתפלל מנחה והכל יסתדר".
כבר באותו היום הקפיד הסוחר להתפלל מנחה עדיין, והנה הוא רק התחיל להתפלל וכבר נזכר בבעל חוב ראשון, ועד שסיים את תפילתו כבר נזכר בכל הרשימה של החייבים לו. חזר הסוחר אל הרב ואמר לו: " אכן, סגולה טובה נתת לי". אמר לו מו"ר: "סימן שאינך מתפלל מנחה בכוונת הלב, אלא כל מחשבתך רק על הממון…".
