"ְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ" (פרק כ"ז פסוק כ"ח)
יש הבדל בין הברכה שבירך יצחק את יעקב לבין הברכה שבירך את עשיו: בברכה שביר את יעקב כתוב (כ"ז,כ"ח) "ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ" – הרי שהקדים את טל השמים למשמני הארץ, ואילו בעשיו הקדים את משנמני הארץ לטל השמים, כמו שכתוב (שם, ל"ט) "ויען יצחק אביו ויאמר אליו הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל".
יעקב אבינו מקושר ל"שמים"- לצד הרוחני שבחיים, וגם את צרכיו הגשמיים – של "הארץ" הוא עושה לצורך העיניינים הרוחניים. קיום העולם אינו תלוי בסיפוק הצרכים הגשמיים, אלא בלימוד התורה. וכך צריך לנהוג – קודם כל ללמוד תורה ואחר כך לדאוג לגשמיות ולפרנסה, והפרנסה מובטחת למי שקובע את לימוד התורה כעיקר, ואת פרנסתו לטפל (עיין קידושין כ"ט ע"ב – הא לן הא להו).
לעומתו – עשיו שייך לגשמיות וגם את הרוחניות הוא הופך לגשמיות, כיון שאין לו עולם הבא אלא רק את העולם הזה – הוא מקבל את כל שכרו בעולם הזה.
עשיו בא ליצחק ומבקש ברכה בבכי תמרורים למרות שכולו מלא בעבירות. זאת מכיון שהוא מאמין בברכות ובתועלת הרוחנית שלהן, אע"פ שאין הוא מעוניין להשקיע בצדדים הרוחניים שבחיים כלל, גם עשיו שכולו ארצי יודע שללא הברכה הרוחנית – גם הברכה הגשמית לא תתקיים בידו.
גם כיום אנו רואים יהודים שרחוקים מתורה ומצוות שבאים לקבל ברכה מהרב. זאת משום שגם הם יודעים שללא הרוחניות – גם הגשמיות לא תישאר בידם (עי' בחפץ חיים על התורה שפירש בדרך זו).
