מקדש - תורת אליהו

טבילה לג. טעמי טבילה – מנהג ישראל לטבול בערב יום הכיפורים, שמא יצאה ממנו טיפת קרי ללא תשומת לב. ובזוהר הקדוש כתב כי טבילה זו

סדר המלקות כב. נוהגים לקבל מלקות לפני טבילה במקוה כדכתיב "באנו באש ובמים – ותוציאנו לרויה" ואף על פי שאין אלו מלקות שחייבה תורה למי

אכילה בערב כיפור ט. טעם הענין – "ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב" וכי בתשעה מתענין, והלא בעשרה מתענין? אלא לומר לך: כל האוכל והשותה

שחרית של ערב כיפור ד. סליחות – אם התחילו לפני "עמוד השחר", יאמרו את הוידוי אפילו אחרי "עמוד השחר" אבל את התחנון "והוא רחום" שבסוף

מנחה ביום שלפני ערב כיפור ב. אומרים תחנון בתפילת מנחה ביום שלפני ערב כיפור. אף על פי שבדרך כלל אין אומרים תחנון במנחה ביום שלמחרתו

ערב יום כיפור קודם בריאת העולם ברא הקדוש ברוך הוא בריאה ושמה "תשובה". שנאמר "בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם ועד עולם אתה אל

בקשת סליחה מנפטר כה. אם מת האיש שחטא כנגדו, טוב שיבקש מחילה לפני הקבורה, ואם לא – יביא עשרה אנשים לבית הקברות שבו קבור אותו

החזרת חוב פקדון וגזל יט. צריך כל אדם לבדוק בביתו אם יש לו ספרים או חפצים של חבריו, שכניו או בני משפחתו. כיוון שבדרך כלל

בקשת סליחה א. בערב כיפור – אין יום הכיפורים מכפר על עבירות שבין אדם לחברו עד שירצה את חבירו, שנאמר: "מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו".

תשובה בכפרות יז. בשעת הכפרות לא יחשוב האדם שזוהי כפרתו ממש, אלא יחשוב כי מה שעושין בעוף הזה ראוי לבוא עליו בעוונותיו, והם ארבע מיתות

תגית: מקדש