תגית: כתיבה

"וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח:" (י"ב, א'). אף שלא דברה מררים עם איש מלבד אהרון, ולא

"וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה… עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה: (ח,ד') וזה מעשה המנורה. שהראהו הקב"ה באצבע לפי שנתקשה בה, לכך נאמר וזה (ספרי סא):  כן עשה את המנורה.

"וּלְפִי הֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הָאֹהֶל וְאַחֲרֵי כֵן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכָּן שָׁם הֶעָנָן שָׁם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: עַל פִּי יְהֹוָה יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

"יִשָּׂא יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלֽוֹם:" (ו', כ"ו) על פשרה של נשיאת הפנים של הקב"ה לעם ישראל נשאלה בגמרא שאלה אחת ע"י שואלים שונים,

"וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנָהּ עָלֶיהָ עֲשִׂירִת הָֽאֵיפָה קֶמַח שְׂעֹרִים" (ה', ט"ו) הסוטה מקריבה קרבן מקמח שעורים, ולא מסולת או מקמח חיטים, שהם מאכלים חשובים יותר. ביארו

"וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַֽאֲנִי אֲבָֽרְכֵֽם:" (ו', כ"ז) מנהג הנוהג בעדות מסויימות הוא שכאשר הכהנים יורדים מהדוכן לאחר ברכת הכהנים, הציבור עומד ומברך