"וּלְפִי הֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הָאֹהֶל וְאַחֲרֵי כֵן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכָּן שָׁם הֶעָנָן שָׁם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: עַל פִּי יְהֹוָה יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי יְהֹוָה יַחֲנוּ כָּל יְמֵי אֲשֶׁר יִשְׁכֹּן הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ": (ט', י"ז – י"ח)
תפקיד עמוד הענן ועמוד האש היה לקבוע לישראל את סדר מסעם, מתי יחנו ומתי יסעו.
יש כאן מוסר גדול: כל הנהגותיו של האדם צריכות להיות על פי ה' – על פי מה שכתוב בתורה, ולא ע"פ ההגיון – שלו. אם לא ינהג כך עלול הוא לבוא לידי מכשולים ושגיאות.
דבר נוסף יש ללמוד מהפסוק, והוא שעל האדם לדקדק בקיום ההלכה לא רק ב'חנייתו' בביתו אלא גם כאשר היה נמצא ב'מסע' מחוץ לביתו, במקומות שבהם הוא עלול לחשוב להקפיד פחות בדקדוק ההלכה.
זוכרני, שפעם אחת בהיותי בחוף הים עם ילדי הקטנים, ראיתי אדם בעל חזות דתית עם ציצית וכובע גדול, זקן ופאות, שהוציא אוכל והתחיל לאכול עם בניו ללא שנטל ידיו. חששתי שמא ילדי הקטנים ילמדו ממנו, ולכן שאלתיו: "מה עם נטילת ידים ענה לי: "אבל כאן זה שפת הים!" אמרתי לו: "וכי בשפת הים אין אלוקים?" הוא שמע את דברי, ומיד ביקש מבנו הקטן שיקח כלי ויביא מים מהים כדי ליטול בהם את ידיהם. אמרתי לו שאין זה מועיל, כיון שמי הים מלוחים ונפסלו מאכילת כלב: אך יש לו אפשרות לטבול את ידיו בים, וזה מועיל מידין טבילה.
זהו שכתוב: "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו" – בכול מקום ומקום יש לנהוג "על פי ה'".
