"וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכֲכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵֽאלֹהִים וְאַתֶּם תִּֽהְיוּ לִי לְעָֽם:" (כ"ו י"ב)
"והתהלכתי בתוככם. אטייל עמכם בגן עדן כאחד מכם, ולא תהיו מזדעזעים ממני, יכול לא תיראו ממני, תלמוד לומר והייתי לכם לאלהים:" (רש"י בשם תורת כהנים כ"ו, ט"ו)
הרעיון שמובא בדברי רש"י אלו מדהים בעוצמתו.
אפשר היה לחשוב שהשכר המגיע לעמלי התורה הוא עצם שהותם בגן עדן. אבל כאן מוסיפה דבר שהוא מעל לכל השגה אנושית: הקב"ה בכבודו ובעצמו יטייל עם האדם בגן עדן! די בזה כדי לדרבן ולחזק את האדם להשקיע כל רגע מזמנו בעמל התורה ובקיום המצוות.
נתאר לעצמנו איזו הרגשת רוממות היא לטייל ברחוב בליווית קצין חשוב. פי כמה גדולה הרגשה זו אם מדובר בשר גדול. עוד יותר מתרוממת ההרגשה כאשר הטיול הוא בחברת ראש הממשלה בעצמו, המניח את ידו על כתפינו בידידות. אם כך ההרגשה כלפי בם תמותה – כיצד ניתן לשער בכלל את התחושה של טיול עם הקב"ה בכבודו ובעצמו?
אפשר להוסיף נופך בהבנת טיול זה.
הנה האדם, אף לאחר פטירתו, לא יוכל להגיע למדרגתם הגבוהה של האבות הקדושים, או של גדולי התנאים והאמוראים. מה יעשה הקב"ה? הוא יקח בידו את האדם ויטייל איתו בגן העדן, כדי להראות לו את מקומם של כל אותן ענקים. בסוף הטיול יביא הקב"ה את האדם למקומו המוכן לו. ואין לך דבר נפלא מזה!
