סיפר מרן הרב זצ"ל:
מעשה בעשיר אחד שהיה נוהג לחלק כסף לעניים. יום אחד בא עני וביקש ממנו צדקה, אמר לו העשיר – תבוא מחר. למחרת, הגיע העני, אמר לו העשיר – תבוא עוד שעה ואתן לך את הכסף.
ראה העני שהעשיר הולך לבית הכנסת ועולה לעזרת הנשים. והנה, הוא רואה את העשיר מתפלל: "ריבונו של עולם, ראובן מבקש ממני כסף, לוי ביקש ממני כסף, אנא, שלח לי את הכסף כדי שאוכל לתת להם". אמר העני: אם כך עושה העשיר, מה לי לבקש ממנו? אבקש ישר מהקב"ה ואין לי צורך לבקש מאנשים אחרים.
וסיפר מרן זצ"ל על יהודי שהיה נוהג להגיע בעכל ערב ראש השנה אליו לבקש ממנו הלוואה. בשנה הראשונה הוא ביקש 10 לירות ומרן זצ"ל נתן לו את הסכום שביקש, כיון שידע שהמבקש עשיר ויהיה לו כסף להחזיר. ואכן, מיד במוצאי ראש השנה, הוא החזיר את הכסף.
כך היה גם בשנה השניה.
בשנה השלישית, התפלא מרן זצ"ל שהוא מגיע שוב ומבקש הלוואה, ושאל אותו לפשר העניין. אמר אותו עשיר: "כבוד הרב, ברוך ה', הקב"ה נתן לי פרנסה ברווח ואין לי בקשות מיוחדות להתפלל עליהם. ועכשיו שהרב נתן לי הלוואה, אני מתפלל ואומר: ריבונו של עולם, תן לי כסף, אני חייב לרב אליהו 10 לירות".
אמר לו מרן זצ"ל: "אתה חושב שאתה מערים על הקב"ה?".
ענה לו העשיר: "הא ראיה שהדבר הזה עוזר לי ועל כן אני ממשיך".
