קטגוריה: הדלקת נרות בערב יום טוב

"קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ" (פרק ח', פסוק ב') כתב רש"י: "קחנו בדברים ומשכהו". ואכן להלן אומרת התורה: "ויאמר משה אל אהרון, קרב אל המזבח". כתב שם רש"י: "שהיה אהרן, בוש וירא לגשת, אמר לו משה: למה אתה בוש?

"לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ חֶלְקָם נָתַתִּי אֹתָהּ מֵאִשָּׁי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא כַּחַטָּאת וְכָאָשָׁם:" (פרק ו', פסוק י') לפי ניגון הטעמים, המילה 'חלקם' מוסבת על המשך הפסוק: "חלקם נתתי אותה מאשי", ולא שייכת לחלק הראשון. אמנם רש"י קישר מילה זאת עם ראש

"וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר:" (פרק ו' פסוק ד') ביאר רש"י (עפ"י הגמ' ביומא כ"ג ע"ב ), שדרך ארץ היא ללבוש בגדים פחותין להוצאת הדשן, כדי שלא יתלכלכו הבגדים המשמשים

"כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַיהוָֹה:" (פרק ב' פס' י"א) בכל יום אנו אומרים שלוש פעמים בתפילה את פיטום הקטורת, ושם אנו אומרים: "אילו היה נותן בה קרטוב של דבש אין אדם יכול לעמוד מפני ריחה.

"וְקִרְבּוֹ וּכְרָעָיו יִרְחַץ בַּמָּיִם וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה" (פרק א'  פס' ט') יש בזה רמז גם לאדם: עליו לרחוץ את קרבו ואת כרעיו במים – ואין מים אלא תורה. אם עשה כן – הופך כל גופו לתורה ויראת שמים.

"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְהוָֹה" (פרק א' פס' א') בזוהר הקדוש (במדבר קס"ח ע"א בסופו) מבואר שמי שהוא "זעיר" (קטן) – הוא "רב" (גדול), ומי שהוא "רב" – האו "זעיר". כעניין שאמרו חכמים (בבא מציעא דף פ"ה ע"ב): "כל המקטין