"קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ" (פרק ח', פסוק ב')
כתב רש"י: "קחנו בדברים ומשכהו". ואכן להלן אומרת התורה: "ויאמר משה אל אהרון, קרב אל המזבח". כתב שם רש"י: "שהיה אהרן, בוש וירא לגשת, אמר לו משה: למה אתה בוש? לכך נבחרת'!".
אהרון בענוונותו הרבה, בקרוב הדעת שהיה לו עם העם, באהבת השלום שהיה 'אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריאות ומקרבן לתורה', היה קשה לו לקבל תפקיד כל – כך מכובד של כהן גדול אשר "נזר שמן משכת אלקיו על ראשו". כי עתה יצטרך להתנהג בקדושה ובטהרה יותר ממקודם ויצטרך להתרחק מעת מהעם וכל זה איננו מתאים לטבעו ולמידותיו.
ואמנם אהרן הכהן ידע כבר ביציאת מיצרים שהוא מיועד להיות כהן גדול ואף על פי כן חשב שאם יסרב אולי יעבירו אותו ויתנו את תפקידו למישהו אחר.
ה' אומר למשה: "קחנו בדברים", תסביר לו שכל תפקיד שמוטל על אדם על ידי הבורא יתעלה ויתברך שמו, הוא תפקיד חשוב בין אם הוא חוטב עצים ובין אם הוא כהן גדול.
אם ה' בחר בך להיות כהן גדול – אשריך, לכך נבחרת ואין לך מה לפחד או להתבייש ולא לחשוש. ולכן נאמר: "קרב אל המזבח – כאשר צוה ה'".
