"וְקִרְבּוֹ וּכְרָעָיו יִרְחַץ בַּמָּיִם וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה" (פרק א' פס' ט')
יש בזה רמז גם לאדם:
עליו לרחוץ את קרבו ואת כרעיו במים – ואין מים אלא תורה. אם עשה כן – הופך כל גופו לתורה ויראת שמים. "והקטיר הכהן את הכל" – כל כולו של האדם עולה לגבוה על מזבח ה'.
דבר זה נרמז גם בענין הכפרות ערב יום הכיפורים:
כתב הרמ"א (או"ח סי' תר"ה סעי' א') על מנהג הכפרות בערב יום הכיפורים: "ויש מקומות שנוהגין לילך על הקברות ולהרבות בצדקה והכל מנהג יפה. ויש להסמיך שחיטת הכפרות מיד לאחר שהחזירו עליו וסומך ידיו עליו דמות הקרבן. וזורקין בני מעיהם על הגגות או בחצר מקום שהעופות יכולין לקחת משם".
הלכה זו מרמזת לנו כי אם האדם רוצץ את קרבו וכרעיו במים, אזי הוא מתרחק מהגזל, מרחם על אחרים, וכל גופו נהפך לתורה ויראת שמים – והקטיר הכהן את הכל.
ואשרי מי שפיו וליבו שוים.
