"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְהוָֹה" (פרק א' פס' א')
בזוהר הקדוש (במדבר קס"ח ע"א בסופו) מבואר שמי שהוא "זעיר" (קטן) – הוא "רב" (גדול), ומי שהוא "רב" – האו "זעיר".
כעניין שאמרו חכמים (בבא מציעא דף פ"ה ע"ב): "כל המקטין עצמו בעולם הזה זוכה ונוחל לעולם הבא". זו משמעותה של האות א' זעירא, הקטנה, המלמדת על גדלותו של משה רבינו.
אך יש לשאול: מדוע גדלות משה נרמזת רק בתחילת ויקרא, ולא לפני כן?
יש להסביר זאת על פי דברי חז"ל על דיני הקרבנות שבראש ספר ויקרא: "יבואו טהורים ויתעסקו במעשי טהורים" (תנחומא צו סי' י"ד). דווקא בפרשה זו , המורה לאדם כיצד להגיע אל הטהרה, יש מקום לרמוז על מידת הענווה, לומר לך: אדם המבקש להגיע לטהרה – קודם לכל עליו להיות עניו. וזה נרמז בא' זעירא.
