קטגוריה: הדלקת נרות בערב יום טוב

"וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן וְנִסְכּוֹ:" (כ"ח, ט') בפרשת קרבנות המוספים אנו מוצאים דבר מיוחד, המגלה את חיבתן של ישראל. בראש חודש, שהוא יום חול, מקריבים לקרבן מוסף "שבעה כבשים". כך הוא

"צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם:" (כ"ה, י"ז) כתב רש"י: "צרור כמו 'כור' ו'שמור', לשון הווה, עליכם לאייב אותם". יש להבין: מה רצה רש"י ללמדנו באמירה זו: "עליכם לאייב אותם", מדוע לא די במלחמה נגדם? רש"י מלמדנו הלכות צבא ומלחמה: כשישראל

"עַל פִּי הַגּוֹרָל תֵּחָלֵק נַחֲלָתוֹ" (כ"ו, נ"ו) כיצד נעשה הגורל? כתב רש"י: יהושע הכין י"ב פתקים עם שמות השבטים ו-י"ב פתקים עם גבולות הנחלה. כל נשיא הכניס את ידו לקלפי והוציא שני פתקים, ובהם שם שבתו ומקום נחלתו. הגורל בעצמו

"וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר" (כ"ב, י"ג) פעמיים התורה מדגישה את קימת בלעם בבוקר: בתחילה כאשר שלח את שרי בלק: "ויקם בלעם בבוקר", ושוב (להלן כ"ב, כ"א): "ויקם בלעם בבוקר ויחבוש את אתונו". שאל רבינו אור החיים הקדוש: מה ענין הקימה בבוקר

"וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָֽאֱמֹרִֽי:" (כ"ב, ב') חז"ל אומרים שרות המואביה יצאה מבלק ומעגלון, כלשון הגמרא (הוריות י' ע"ב): "אמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה

"וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָֽאֱמֹרִֽי:" (כ"ב, ב') חז"ל מלמדים שבלק, לפני שנעשה מך מואב, היה אחד הנסיכים של מדין (עיין רש"י כ"ב, ד'). בהיותו במדין הוא הכיר את עוצמת עם ישראל. זאת כאשר ביקש סיחון