תגית: סעודות

"קדיש יתום" סו. יתום באמירת קדיש לאחר "ישתבח" – יש שנהגו לומר על נפטר בשנה הראשונה וביום פטירתו (יארציי"ט), את הקדיש שלאחר "ישתבח" ("קדיש ברכו"). ואם אומר הקדיש נמצא בזמירות – יכול לומר את הקדיש עם הקהל שהגיעו ל"ישתבח", והמדקדקים

"ברכו" נט. לא יזוז ממקומו – מי שאומר "ברכו את ה' המבורך" לא יזוז ממקומו להפוך את פניו עד שיענה אחריו הקהל "ברוך ה' המבורך" וכו'[1]. ס. כששמע ציבור עונים – מי ששמע את הציבור עונים "ברוך ה' המבורך" וכו'

"יהא שמיה רבא"  מד. כ"ח תיבות – בקדיש מהמילים "יהא שמיה רבא" עד "דאמירן בעלמא" צריך שיהיו כ"ח תיבות, ולכן יאמר: "לעילא מן כל" ולא "מכל". ויש בדבר זה סודות עמוקים[1]. מה. מנייתם באצבעותיו – טוב למנות את כ"ח התיבות

ענית אמן  כו. פירוש המילה 'אמן' – למילה 'אמן' ישנם שני פירושים: הראשון – אמת, השני  – כן יהי רצון. בברכות שהם שבח והודאה יכוון בעניית אמן  – אמת, ובברכות שהן שאלה ובקשה יכוון  – יהי רצון, ובברכות שהן כוללות

הקדיש א. לשון ארמי – את נוסח הקדיש תיקנו לומר בלשון ארמית כיון שעפ"י הסוד יש לו חשיבות מיוחדת שבעזרתו עולים העולמות, והקליפות מבינות לשון זו, וכשהן שומעות את הקדיש נכנעות ואינן עולות יחד עם הקדושה, ולכן צריך לדקדק ולומר

הפסולים להצטרף למניין ט. חרש, אילם – חרש המדבר ואינו שומע או אילם השומע ואינו מדבר, מצטרפים לקדיש בתנאי שיהיה במניין רוב פקחים, אבל בחזרת הש"ץ צריך תשעה עונים כדלעיל. ובחרש שאינו שומע, צריכים לרמוז לו היכן שצריך לענות אמן

מניין א. דבר שבקדושה בעשרה – כל דבר שבקדושה לא יהיה בפחות מעשרה אנשים, שנאמר[1]: "ונקדשתי בתוך בני ישראל", ולכן אין אומרים קדיש, קדושה, "ברכו" וכד' בפחות מעשרה אנשים[2]. ב. עמידה במקום אחד – כל העשרה שהם חלק מהמניין צריכים

הפסקה ב"קרבנות" ובזמירות קב. הפסקה עד "ברוך שאמר" – כשאומר "קורבנות" עד "ברוך שאמר" רשאי להפסיק ולענות קדיש או קדושה, אמן דברכות וכל דבר שבקדושה. ואף על פי כן אינו חייב להפסיק ולומר עם הציבור פסוק "ה' מלך" וכו', אלא

ברכת "ישתבח"  צב. מעלת "ישתבח" – ברכת "ישתבח" היא שבח עצום ונורא, ויש אומרים שתיקנה אברהם אבינו. בברכה זו ישנם י"ג שבחים שהם "שיר ושבחה" וכו' כנגד י"ג מידות שמעלתן גדולה מאוד, ולכן לא יאמר את כולם בנשימה אחת, אלא

שירת הים פט. אמירתה בשמחה ובדיקדוק – שירת הים יאמרה בנעימה, בשמחה ובדקדוק התיבות והטעמים כאילו הוא עומד בתוך הים בשעת הנס, ויש בזה סגולה לכפרת עוונותיו[1], ובזוהר הפליג מאוד במעלת השירה[2]. צ. בשירת הים כשאומר: "מי כמוך"[3] הראשון ה"כף"