"יהא שמיה רבא"

"יהא שמיה רבא" 

מד. כ"ח תיבות – בקדיש מהמילים "יהא שמיה רבא" עד "דאמירן בעלמא" צריך שיהיו כ"ח תיבות, ולכן יאמר: "לעילא מן כל" ולא "מכל". ויש בדבר זה סודות עמוקים[1].

מה. מנייתם באצבעותיו – טוב למנות את כ"ח התיבות מן "יהא שמיה רבא" וכו' באצבעות, דהיינו בכ"ח פרקים שנמצאים בשתי כפות הידיים, ימין ושמאל[2].

מו. עניית הקהל – גם הקהל כשעונים "אמן יהא שמיה רבא" וכו' יענו עד "דאמירן בעלמא", ולכן האומר קדיש יאמרנו בנחת כדי שהקהל יספיק לענות "אמן" לאחר תיבות "שמיה דקודשא בריך הוא"[3].

מז. כשהחזן הקדימו – אם לא הספיק לומר עד "דאמירן בעלמא" והחזן הגיע כבר ל"שמיה דקודשא בריך הוא" – ימשיך לומר עד "דאמירן בעלמא" ולא יענה אמן[4].

מח. "לעלם לעלמי עלמיא" – יאמר "לעלם לעלמי עלמיא", ולא "לעלם ולעלמי עלמיא", כדי שיהיו רק כ"ח אותיות מ"יהא שמיה" עד "עלמיא", והטעם הוא עפ"י הסוד[5].

מט. כשענה מאמצע הקדיש – עניית "אמן, יהא שמיה רבא", מכוונת על תחילת הקדיש, "יתגדל ויתקדש", לכן ישתדל לשמוע את הקדיש מתחילתו. ואם לא שמע מהתחלה – אינו מעכב ויענה כדרכו[6].

נ. אם סיים את תפילת י"ח כשהציבור היה באמצע קדיש, או שלא שם ליבו לתחילת הקדיש, או שנכנס לבית הכנסת באמצע הקדיש, ושמע את הציבור עונים "אמן יהא שמיה רבא מברך" וכו' – יענה איתם "אמן יהא שמיה רבא" וכו', אעפ"י שיש מי שאומר שתיבת "אמן" חוזרת על "בחייכון וביומכון" וכו'. ויכול לענות עם הציבור כל עוד לא השלימו את עניית ה"אמן יהא שמיה רבא" וכו'[7].

נא. "רבא מברך" – "יהא שמיה רבא מברך" – פירושו שיהא שמו הגדול (של הקב"ה) – מבורך. ולכן לא יפסיק בין תיבת "רבא" לתיבת "מברך". ויש מפרשים: "יהא שמיה רבא" – שעתה אין שם הוי"ה ב"ה שלם כי הוא חסר עד שימחה זרעו של עמלק, ומתפללים שיתגדל שמו ויהיה גדול ושלם, ויש נפקא מינה בין הפרושים. ובכל מקרה לא יפריד בין "רבא" ל"מברך", ובין "שמיה" ל"רבא"[8].

נב. יאמר "מְבָרַךְ" ה"ב" קמוצה וה"ר" בפתח, וכן "תִּישבחתא" – ה"ת" הראשונה בחיריק, ו"לְעָלַם"  – ה"ל" בשוא וה"ע" בקמץ וה"ל" השנייה בפתח[9].

נג. יש נוהגים להפסיק בין מילת "עלמיא" למילת "יתברך" – ויש להם על מה לסמוך. אך מנהג העולם כסברת הבית יוסף – שאוסר להפסיק, וכן נוהגים[10].

נד. הפסק בענייה – יפסיק מעט בין "אמן" ל"יהא שמיה רבא" וכו', כי אמן מתייחס לקטע הקודם, וב"יהא שמיה רבא" מתחיל שבח אחר[11].

נה. ענייה בכל כוחו – כל העונה "אמן יהא שמיה רבא" בכל כוחו, כלומר בכל כוונתו בלב ונפש – קורעים לו גזר דין של שבעים שנה[12].

נו. הגבהת הקול – יגביה קולו מעט כשעונה "אמן יהא שמיה רבא", אך לא יגביה קולו יותר מקול האומר קדיש, כדין העונה אמן שאינו רשאי להגביה קולו יותר מהמברך[13].

נז. "עושה השלום" – בעשרת ימי תשובה יאמר בסיום קדיש "תתקבל" שלאחר החזרה: "עושה השלום" וכו' (פרט לתפילת ערבית)[14]. ופרט לזה אין מנהגינו להוסיף ולשנות שום דבר בקדישים בעשרת ימי תשובה[15].

נח. קדיש לאחר לימוד הסוד – מי ששומע קדיש לאחר דרשה בחכמת הקבלה, ועונה עליו אמן – נמחלין לו עוונותיו[16].

[1] בא"ח פרשת ויחי סעי' ב'. שו"ת רב פעלים ח"ב סי' י"ג. כה"ח סי' נ"ו ס"ק י"ג.

[2] עטרת תפארת כתר מלכות עמ' קצ"ג.

[3] כה"ח סי' נ"ו ס"ק ל', ל"ג.

[4] עפ"י כה"ח סי' נ"ו ס"ק ל'.

[5] עוד יוסף חי פרשת ויחי סעי' ט', ועי' בית יוסף סי' נ"ו.

[6] בא"ח פרשת ויחי סעי' ג'.

[7] שו"ע סי' נ"ו סעי' א'. כה"ח שם ס"ק כ"ו. משנ"ב שם ס"ק ט'. בא"ח פרשת ויחי סעי' י"א.

[8] ברכות ג' ע"ב. תוס' שם ד"ה "ועונין". בא"ח פרשת ויחי סעי' י"א. עוד יוסף חי פרשת ויחי סעי' א', ח'. שו"ע סי' נ"ו סעי' א' בהגה. כה"ח שם ס"ק י"א.

[9] בא"ח פרשת ויחי סעי' י"א. כה"ח סי' נ"ו ס"ק י"ד.

[10] בית יוסף סי' נ"ו. שו"ע שם סעי' ג'. כה"ח שם ס"ק ל"ג. בא"ח פרשת ויחי סעי' י"א. עוד יוסף חי פרשת ויחי סעי' י"ב.

[11] בא"ח פרשת ויחי סעי' י"א.

[12] שבת קי"ט ע"א. בא"ח פרשת ויחי סעי' י"א. משנ"ב סי' נ"ו ס"ק א'.

[13] בא"ח פרשת ויחי סעי' י"א. כה"ח סי' נ"ו ס"ק ט"ו.

[14] מהטעם דלעיל שאינו פוסע ג' פסיעות בסיום הקדיש.

[15] כה"ח סי' נ"ו ס"ק ל"ח.

[16] כה"ח סי' נ"ה ס"ק ג'.