תגית: מוקצה

״מתיר אסורים״ ו״זוקף כפופים״

"מתיר אסורים" ו"זוקף כפופים" כ. טעה בסדר הברכות – טעה וברך "זוקף כפופים" לפני "מתיר אסורים" יברך "מתיר אסורים" בשם ומלכות[1] , אף שיש חולקים[2], כי לא אומרים ספק ברכות להקל נגד האר"י[3]. כא. חיבר שתי ברכות – אם חיבר

״פוקח עיורים״

"פוקח עיוורים" יט. ברכת "פוקח עיוורים" פירושה הפוקח את עינינו שהיו סגורות בשעת השינה ועכשיו נפקחו[1], וגם סומא מברך ברכה זו בשם ומלכות מהטעם דלעיל (סעיף ב'). [1] בא"ח פרשת וישב סעי' ה'.

״הנותן לשכוי בינה״

"הנותן לשכוי בינה" יז. "הנותן לשכוי בינה" – פירושו הנותן לתרנגול בינה[1] להבחין בין אמצע היום לאמצע הלילה[2], ויש עוד טעמים ופירושים עפ"י הסוד[3]. יח. גם חרש מברך ברכה זו[4], וכן מי שגר במקום שאין תרנגול מצוי שם, כיון שהוא

ברכת ״אלהי נשמה״ ו״אשר יצר״

ברכת "אלוקי נשמה" ו"אשר יצר" יא. פתיחתה בברוך – ברכת "אלוקי נשמה" אינה פותחת ב"ברוך" מפני שהיא ברכת ההודאה, ויסמוך אותה לברכת "אשר יצר" כדי שתהיה ברכה הסמוכה לחברתה, ויש טעם בדבר גם לפי הסוד[1]. יב. אם לא ניזקק לנקביו

דינים כלליים

דינים כלליים בברכות השחר  א. תחילת הדיבור בבוקר – כשיעור האדם משנתו, טוב שלא ידבר כלל, אלא תחילת דיבורו יהיה במצווה, לברך ליוצר נשמתו, דהיינו שיאמר: "מודה אני" וכו'[1]. ב. צריך לברכם בכל יום – כל י"ח ברכות השחר מברכת

מבית ומחוץ

"עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר:" (פרק ו' פסוק י"ד) מכאן רמז לאדם: מי שרוצה להיות בתוך "תיבה", שתגן עליו ושתהיה לו כפרה על כל עוונותיו, עליו להיות "מבית ומחוץ" – יתנהג

מתי מתמלאת הסאה

"קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם" (פרק ו' פסוק י"ג) קץ כל בשר. שקצבתי להם זמן ק"כ שנה: בא לפני. שקבעתי להם לתשובה: (ספורנו). למדים אנו, שאף שהיתה שחיתות גדולה מאד, הקב"ה המתין והאריך אפו. אבל

חינוך – גערה או הכאה

"אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ:" (פרק ו' פסוק ט') "דבר אחר, ללמדך שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים" (רש"י). למדנו מכאן, שעיר עבודת האדם בעולם הזה היא חינוך בניו. הורים רבים מתלבטים

מעשר יום השביעי

סיפר מרן  זצ"ל: דודי, הרה"ג חכם יהודה צדקה זצוק"ל, ראש ישיבת "פורת יוסף", נסע פעם ללונדון כדי לאסוף כסף לישיבה. הייתה זו נסיעתו הראשונה והרה"ג ח"ר סלמאן ששון זצוק"ל, שהיה מעשירי לונדון, לקח אותו לחנות אחת, אשר בעליה ידועים כבעלי

אור התשובה

"וַיַּעַשׂ יְהֹוָה אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם" (פרק ג' פסוק כ"א) מובא במדרש (בראשית רבה פ"כ י"ב) שבתורתו של רבי מאיר כתוב "כתנות אור" – בא'. ביאור העניין: האדם ואשתו התבוששו מפני החטא שעשו, והבושה – היא יסוד התשובה.

דילוג לתוכן