"קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם" (פרק ו' פסוק י"ג)
קץ כל בשר. שקצבתי להם זמן ק"כ שנה: בא לפני. שקבעתי להם לתשובה: (ספורנו).
למדים אנו, שאף שהיתה שחיתות גדולה מאד, הקב"ה המתין והאריך אפו. אבל כאשר מלאה הארץ חמס, אז אמר ה' יתברך (שם): והנני משחיתם את הארץ".
בהקשר לזה יש להביא את מאמר חז"ל (בראשית רבה, פר' ס"ז, ד'), שהקב"ה אינו וותרן אלא "מאריך אפו וגבי דיליה" – "ארך אפיים ורב חסד" (שמות ל"ד, ו'). כשהקב"ה רואה שכלו כל הקיצין ואין תקוה דהאדם ישוב בתשובה, אזי הוא מעניש וגובה את חובו.
צריך כל האדם ללמוד מוסר השכל: אמנם ה' רחום וחנון הוא והוא מאריך אפו, אך כאשר מלאה סאת הרשע – אין רחמים ואין דרך תשובה. והואיל ואיננו יודעים מתי מתמלאת הסאה, עלינו לדאוג שתמיד – "בכל עת יהיו בגדיך לבנים" (קהלת, ח', ט'), נקיים במידות, במעשים טובים ובמצוות.
