קטגוריה: הדלקת נרות בערב יום טוב

הפחה בתפילה קי. תפילה וק"ש בגוף נקי – מי שמרגיש בעצמו שודאי לא יוכל להחזיק את עצמו שלא להפיח עד שיגמור לקרוא קריאת שמע עם תפילין – עדיף שימתין אפילו אם יעבור זמן קריאת שמע ותפילה כיון שהוא אנוס, ובלבד

בית כסא, מקווה ואמבטיה קב. בית כסא בשדה – בית כסא שנמצא בשדה, אפילו שהוא מוקף ארבע מחיצות – אסור לקרוא וללמוד כנגדו, ואפילו אם פתחו סגור[1]. קג. בית הכסא בימינו – בית כסא שהצואה אינה נשארת בו, אלא עוברת

צואה הנמצאת ברשות אחרת צז. מחיצה בינו לבין הצואה – אם רוצה לקרוא קריאת שמע וכדו' ויש צואה לידו – מותר לו לעשות מחיצה של בני אדם כדי שיחצצו בינו לבין הצואה, אפילו אם העומדים יודעים שהם מחיצה. ויזהר שלא

ספק צואה ולכלוך  פו. ספק צואה – אם מסתפק האם יש באותו מקום צואה – אסור לעסוק שם בדבר שבקדושה, כיון שספק דאורייתא לחומרא[1]. פז. ספק מי רגליים – אם מסתפק האם יש באותו מקום מי רגליים – מותר לעסוק

עביט של מי רגליים עט. מי רגליים שאינם בכלי – אם המי רגליים (בכל כמות שהיא) אינם נמצאים בתוך כלי המיוחד להם – אינם "עביט", ולכן יכול להטיל לתוך הכלי רביעית מים (כ -87 גרם) ולקרוא כנגדם, כיון שהאיסור הוא

דברים שדינם כצואה סז. ריח רע – אם יש ריח רע שלא בא מצואה וכדו' אלא ממקום אחר כגון הפחה של אדם וכדו' – האיסור לעסוק אז בדבר שבקדושה הוא מדרבנן, וצריך להמתין עד שיכלה הריח. וכל זה הוא דווקא

מי רגלים סא. דבר שבקדושה כנגד מי רגליים – אסור לקרוא דבר שבקדושה כנגד מי רגליים[1]. סב. התלכלך ממי רגליים – אם בשעה שמתפלל או מברך הרגיש שהתלכלכו בגדיו במי רגליו – מותר לו להמשיך בתפילתו או ברכתו, כיון שהם

תפילה ותורה במקום צואה, לכלוך וריח רע נג. דברים שבקדושה מול צואה – ישנו איסור דאורייתא לקרוא כל דבר שבקדושה כנגד צואת אדם אם היא נמצאת מול פניו[1]. נד. צואה בצדדים שונים – אם הצואה נמצאת מאחוריו או מצידו במרחק

הישן עם אשתו ובניו  נא. שניים במיטה אחת – אם היו שני אנשים ישנים במיטה אחת, ובשרם נוגע זה בזה – אסור להם לעסוק בדבר שבקדושה, ואם הייתה מפסיקה ביניהם טלית או בד אחר – מותר. ואם כל אחד ישן

קול באשה ערווה מו. קול זמר – כל קול זמר של אשה, בין פנויה בין אשת איש, בין צעירה בין זקנה, בין יפה ובין מכוערת ואפילו אשתו כשאינה טהורה – ערווה, ואסור לשומעו, וכל שכן שאסור לקרוא, ללמוד או להתפלל