צואה הנמצאת ברשות אחרת

צואה הנמצאת ברשות אחרת

צז. מחיצה בינו לבין הצואה – אם רוצה לקרוא קריאת שמע וכדו' ויש צואה לידו – מותר לו לעשות מחיצה של בני אדם כדי שיחצצו בינו לבין הצואה, אפילו אם העומדים יודעים שהם מחיצה. ויזהר שלא יראו את הצואה מבין רגליהם ושלא יגיע אליו ריח רע[1].

צח. צואה עם ריח שנמצאת ברשות אחרת – אם יש צואה שמגיע ממנה ריח רע – אסור לעסוק בדבר שבקדושה גם אם הצואה נמצאת ברשות אחרת, ואפילו שהיא רחוקה מאוד. ואם אינו מריח – מותר[2].

צט. ריח רע כשעוסק בדברים שבקדושה – אם היה עומד בתפילה או בלימוד, ובא לו ריח רע מהרחוב או מבתים אחרים – מותר לו לפזר ריח טוב בחדר או לעשן סמרטוט וכדו' כדי להרחיק את הריח רע ועל ידי זה לא יריח, ואז יוכל להמשיך בתפילתו או בלימודו. וכל זה הוא רק כשהריח בא מרשות אחרת, אך אם מקור הריח הוא בחדר – אין דרך זו מועילה, אלא אם יכסה את מקור הריח[3].

ק. צואה שהייתה בבית והוציאוה – אם הייתה צואה בבית והוציאוה, אך עדיין יש שם ריח רע, אם הוא אינו מריח את הריח – מותר לו ללמוד, להתפלל ולקרוא קריאת שמע, אך אם מריח – אסור, אך יכול לפזר ריח טוב כדלעיל[4].

קא. תינוק טינף בביתו – אם היה מתפלל בביתו, ויש שם תינוק שטינף בצואה או במי רגליים לידו – יפסיק להתפלל וילך לחדר אחר או שיתפלל בחוץ או שירחיק כדלעיל[5].

[1] עוד יוסף חי פרשת בא סעי' ו'.

[2] שו"ע סי' ע"ט סעי' ב'. כה"ח שם ס"ק כ'. בא"ח פרשת בא סעי' ט"ז.

[3] בא"ח פרשת בא סעי' ט"ז. משנ"ב סי' ע"ט ס"ק י"ט. שדי חמד בצוואתו סוף פרק "גסיסה".

[4] בא"ח פרשת בא סעי' ט"ז. משנ"ב סי' ע"ט ס"ק י"ט. שדי חמד בצוואתו סוף פרק "גסיסה".

[5] עפ"י שו"ע סי' פ"א סעי' ב' והחונים עליו.