תגית: שני בני יונה חוטא

"אבינו מלכנו" מ. זמן אמירתו – נוהגים לומר בעשרת ימי תשובה: "אבינו מלכנו" לאחר החזרה וקודם הוידוי[1]. מא. כשאין אומרים וידוי – גם בימים שאין

בין חזרה לוידוי לט. אסור לדבר בין החזרה לוידוי ולנפילת אפיים[1]. אמנם רשאי לענות כל דבר שבקדושה, ואפילו "ברוך הוא וברוך שמו" ו"אמנים" של כל

"מודים דרבנן" לה. "מודים" שאומרים הציבור בחזרת הש"ץ נקרא: "מודים דרבנן", כיון שתקנוהו מספר חכמים, כדי שלא ייראה שהציבור כופר ח"ו בדברי החזן. וגם באמירת

"ברוך הוא וברוך שמו" כט. עניית "ברוך הוא וברוך שמו" – כששומע שמזכירים שם ה' בכל ברכה וברכה יאמר: "ברוך הוא וברוך שמו", ובסוף הברכה

"אמן" * עיין בפרק י"ב בדיני אמן בפירוט. כו. "אמן יתומה" – אם יש ש"ץ שמתפלל במהירות ומתחיל בברכה קודם שהספיקו הציבור לענות "אמן" על

קדושה יד. כוונה קודם קדושה – קודם שאומר קדושה יכוון כל אחד לקיים מצוות עשה של[1]: "ונקדשתי בתוך בני ישראל"[2]. טו. עשרה – אין אומרים

הקשבה בחזרה ח. כוונה בחזרה – בשעת חזרת הש"ץ צריכים להיות בשקט, לכוון לברכותיו של הש"ץ ולענות אמן, ואם אין שם תשעה אנשים שמכוונים לברכותיו

המתנה למאריכים בתפילתם ו. המתנה ליחידים – אם יש יחידים המאריכים בתפילתם – אין הש"ץ צריך להמתין להם, ויכול להתחיל בחזרה. אמנם אם הם אינם

מתי יכול להתחיל בחזרה ג. תפילה "קצרה" – בשעת הדחק, כשאין זמן או כשיש רק עשרה מתפללים, ולחזן ברור שישנם אנשים שלא יכוונו לברכותיו ולא

חזרת השליח ציבור וקדושה א. מעלת החזרה – על פי הסוד חשיבותה של חזרת הש"ץ גדולה מאוד אף יותר מתפילת הלחש, ואין הטעם רק כדי