קדושה

קדושה

יד. כוונה קודם קדושה – קודם שאומר קדושה יכוון כל אחד לקיים מצוות עשה של[1]: "ונקדשתי בתוך בני ישראל"[2].

טו. עשרה – אין אומרים קדושה אלא בעשרה[3].

טז. סדר אמירת הקדושה – כשמגיע השליח צבור לקדושה, יחזור היחיד למקום שעמד בו בתפילת י"ח, יעצום עיניו ויסלק כל ההפרעות שמטרידות אותו כדי שיכוון בכוונה גמורה. ויצמיד את רגליו שיהיו כאחת, ויאמר עם השליח ציבור מ"נקדישך" וכו' עד סיום הקדושה. ויאמר בקול רם את המילים: "נקדישך ונעריצך". גם יגביה את קולו כשאומר את הפסוקים: "קדוש קדוש קדוש וכו'", ו"ברוך כבוד" וכו' ו"ימלוך"[4].

יז. ש"ץ בקדושה – שליח הציבור צריך לומר את כל הקדושה בקול רם, ולכוון להוציא ידי חובה את מי שעדיין עומד בתפילת הלחש[5].

יח. הגבהת עצמו במהלך הקדושה – כשאומר: "קדוש, קדוש, קדוש" יגביה את עקביו שלוש פעמים, וכשאומר: "ברוך כבוד" יגביה עצמו פעם אחת, וגם כשאומר: "ימלוך" יגביה עצמו פעם אחת.

  • כשמגביה עצמו תהיינה עיניו עצומות ונשואות למקום[6].
  • כשמגביה את עצמו ג' פעמים כשאומר: "קדוש, קדוש, קדוש" יתרומם בכל פעם מעט יותר מהפעם הקודמת, כיון שהתרוממות זו מרמזת על עלייה בקדושה כי מעלין בקודש.
  • יזהר שלא יגביה את עצמו יותר מדי, כדי שלא יהיה ללעג, אלא יגביה רק את עקביו[7].

יט. כשמתפלל בלחש ושומע קדושה – אם היה מתפלל תפילת י"ח בלחש, וכשהגיע לסיום ברכת "מחיה המתים" שמע שהש"ץ במניין בו הוא מתפלל מתחיל לומר קדושה – יכול לומר אותה יחד עם הציבור[8], ויש אומרים שאפילו אם שמע משליח ציבור שבמניין אחר קדושה – יכול לאומרה[9].

כ. אם היה מתפלל תפילת י"ח בלחש, וכשהגיע לסיום ברכת "מחיה המתים" שמע שהציבור במניין בו הוא מתפלל עונים: "קדוש, קדוש, קדוש" וכו' – אעפ"י שלא שמע את תחילת הקדושה, יכול לענות עימהם[10].

כא. כשמתפלל בלחש ואינו יכול להפסיק – אם מתפלל תפילת לחש ונמצא במקום שאינו יכול להפסיק לקדושה, דהיינו שנמצא קודם: "יהיו לרצון" וכו' הראשון – לא יענה לקדושה אלא ישתוק ויכוון לדברי החזן, ולא יגביה עצמו ב"קדוש" וכו' ב"ברוך כבוד" וכו' וב"ימלוך" וכו'. וכל זה הוא דווקא אם שמע קדושה מהמניין בו הוא מתפלל, אבל אם שמע קדושה ממניין אחר ועתיד לשמוע קדושה במניין בו הוא מתפלל – אינו חייב להפסיק בתפילתו, ואם רוצה יכול לשתוק ולכוון[11].

כב. ש"ץ שיודע להוציא ידי חובה – כל הדין הנ"ל ששומע את הקדושה מהש"ץ ומכוון לצאת ידי חובה, הוא דווקא בש"ץ שיודע לכוון להוציא את הציבור ידי חובה דהיינו בחזן קבוע או תלמיד חכם וכדו', אבל אם הש"ץ אינו מכוון להוציא אחרים ידי חובה – אין צריך להפסיק לקדושה[12].

כג. הגיע לקדושה יחד עם החזרה – אם מתפלל תפילת י"ח בלחש והגיע לסיום ברכת "מחיה המתים" כשהציבור הגיעו לקדושה שביוצר או לקדושה שב"ובא לציון" או שהם נמצאים בקדושה של תפילת מוסף – אינו רשאי לענות עימהם כיון שאין קדושות אלה שוות. ומכיון שיש מי שאומר שאם נמצאים בקדושת מוסף יכול לענות עימהם, יזרז את עצמו להתחיל בברכת "אתה קדוש" קודם שיסיים החזן את ברכת "מחיה המתים" כדי שלא יכנס למחלוקת זו, אך יכול לשתוק ולכוון לצאת ידי חובה בתפילת הש"ץ[13].

כד. זהירות בעניית קדושה – צריכים הציבור להיזהר לא להתחיל לענות על הקדושה אם לא סיים החזן לומר תיבות: "…אל זה ואמר" או "…משבחים ואומרים" או "…כתוב לאמר", כיון שזה כ"אמן חטופה"[14].

כה. הבדל בין "נקדישך" ל"כתר" בתפילות החול כשאומרים: "נקדישך ונעריצך כנועם שיח סוד שרפי קודש" – משמע שישראל טפלים למלאכים, אך בשבת, ביו"ט ובר"ח אומרים: "כתר יתנו לך ה' אלוקינו מלאכים המוני מעלה עם עמך ישראל קבוצי מטה" – שמשמע שאז המלאכים טפלים לישראל[15].

[1] ויקרא כ"ב, ל"ב.

[2] בא"ח פרשת תרומה סעי' ג'. עוד יוסף חי פרשת תרומה סעי' ב'. כה"ח סי' קכ"ה ס"ק ד'.

[3] שו"ע סי' נ"ה סעי' א'. עוד יוסף חי פרשת תרומה סעי' א'.

[4] בא"ח פרשת תרומה סעי' ד'. עוד יוסף חי פרשת תרומה סעי' ב'. כה"ח סי' קכ"ה ס"ק  ב'-ד' בשם שער הכוונות ופרי עץ חיים. ועיין שו"ע שם סעי' א' – ואנחנו נוהגים בזה אחרת. ועיין ארץ החיים שם.

[5] בא"ח פרשת תרומה סעי' ד'.

[6] שו"ע סי' קכ"ה סעי' ב'. בית יוסף שם. בא"ח פרשת תרומה סעי' ה'.

[7] בא"ח פרשת תרומה סעי' ו'.

[8] שו"ע סי' ק"ט סעי' ב'.

[9] כה"ח סי' ק"ט ס"ק ל"א.

[10] בא"ח פרשת תרומה סעי' ט'.

[11] שו"ע סי' ק"ט סעי' ג'. אחרונים. בא"ח פרשת תרומה סעי' ו'.

[12] עוד יוסף חי פרשת משפטים סעי' ו'.

[13] שו"ע סי' ק"ט סעי' ג' והחונים עליו. כה"ח שם ס"ק ל"ב. בא"ח פרשת תרומה סעי' ז'.

[14] בא"ח פרשת תרומה סעי' ח'. כה"ח סי' קכ"ה ס"ק ו', ז'.

[15] עוד יוסף חי פרשת תרומה סעי' ג' עפ"י תוספות סנהדרין ל"ז ע"ב ד"ה "מכנף".

דילוג לתוכן