תגית: פת

"אבינו מלכנו" מ. זמן אמירתו – נוהגים לומר בעשרת ימי תשובה: "אבינו מלכנו" לאחר החזרה וקודם הוידוי[1]. מא. כשאין אומרים וידוי – גם בימים שאין אומרים וידוי, כגון שיש מילה או חתן בבית הכנסת – אומרים "אבינו מלכנו"[2]. מב. המתפלל

בין חזרה לוידוי לט. אסור לדבר בין החזרה לוידוי ולנפילת אפיים[1]. אמנם רשאי לענות כל דבר שבקדושה, ואפילו "ברוך הוא וברוך שמו" ו"אמנים" של כל הקדיש, "קדושה" וכו'[2]. [1] שו"ע סי' קל"א סעי' א'. [2] כה"ח סי' קל"א ס"ק ב'.

"מודים דרבנן" לה. "מודים" שאומרים הציבור בחזרת הש"ץ נקרא: "מודים דרבנן", כיון שתקנוהו מספר חכמים, כדי שלא ייראה שהציבור כופר ח"ו בדברי החזן. וגם באמירת "מודים" זה צריך היחיד לכרוע אך לא יכרע יותר מדי שלא ייראה כגאווה וכדלקמן[1]. לו.

"ברוך הוא וברוך שמו" כט. עניית "ברוך הוא וברוך שמו" – כששומע שמזכירים שם ה' בכל ברכה וברכה יאמר: "ברוך הוא וברוך שמו", ובסוף הברכה יזהר לענות אמן כראוי[1]. ל. יזהר לומר "ברוך הוא וברוך שמו" בהפרדה בין המילים[2]. לא.

"אמן" * עיין בפרק י"ב בדיני אמן בפירוט. כו. "אמן יתומה" – אם יש ש"ץ שמתפלל במהירות ומתחיל בברכה קודם שהספיקו הציבור לענות "אמן" על הברכה הקודמת – לא יענו אמן על ברכותיו כי הם כ"אמן יתומה" והעונש הוא על

קדושה יד. כוונה קודם קדושה – קודם שאומר קדושה יכוון כל אחד לקיים מצוות עשה של[1]: "ונקדשתי בתוך בני ישראל"[2]. טו. עשרה – אין אומרים קדושה אלא בעשרה[3]. טז. סדר אמירת הקדושה – כשמגיע השליח צבור לקדושה, יחזור היחיד למקום

הקשבה בחזרה ח. כוונה בחזרה – בשעת חזרת הש"ץ צריכים להיות בשקט, לכוון לברכותיו של הש"ץ ולענות אמן, ואם אין שם תשעה אנשים שמכוונים לברכותיו – קרובות ברכותיו להיות לבטלה, ולכן כל אחד צריך לחשוב שאין עשרה בלעדיו, כי אם

המתנה למאריכים בתפילתם ו. המתנה ליחידים – אם יש יחידים המאריכים בתפילתם – אין הש"ץ צריך להמתין להם, ויכול להתחיל בחזרה. אמנם אם הם אינם מאריכים יותר מדי אלא מתפללים מילה במילה – ימתין להם[1]. ז. כשממתינים לו לחזרה –

מתי יכול להתחיל בחזרה ג. תפילה "קצרה" – בשעת הדחק, כשאין זמן או כשיש רק עשרה מתפללים, ולחזן ברור שישנם אנשים שלא יכוונו לברכותיו ולא יענו אמן – יכולים לוותר על החזרה, ויתפללו כולם יחד את ג' הברכות הראשונות כאשר

חזרת השליח ציבור וקדושה א. מעלת החזרה – על פי הסוד חשיבותה של חזרת הש"ץ גדולה מאוד אף יותר מתפילת הלחש, ואין הטעם רק כדי להוציא ידי חובה את מי שאינו בקי, כיון שכיום כמעט כולם יודעים להתפלל, ומי שאינו