תגית: מוקצה

"וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶֽׁה:" (פרק ל"ט פס' מ"ג) כתב רש"י "להם יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידנו כוננהו". רש"י ע"ה הסביר בתהלים (צ', י"ז.) כי משה ברכם במעשה ידיהם ברכה

"וּפִֽי הַמְּעִיל בְּתוֹכוֹ כְּפִי תַחְרָא שָׂפָה לְפִיו סָבִיב לֹא יִקָּרֵֽעַ:" (פרק ל"ט פס' כ"ג) פשט הכתוב הוא כפי שמסביר רש"י, שהמעיל היה ארוג ולא תפור. ובדרך הרמז: ידועים דברי חז"ל (זבחים פ"ח ע"ב) כי המעיל מכפר על עוון לשון הרי,

"אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָֽעֵדֻת" (פרק ל"ח פס' כ"א) "משכן העדות. עדות לישראל שויתר להם הקב"ה על מעשה העגל, שהרי השרה שכינתו ביניהם" (רש"י שם) הקשה הרא"ם (ראה בשפתי חכמים): לשם מה אנחנו צריכים את עדות המשכן לכך שהקב"ה סלח

"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָֹה לַעֲשׂת אֹתָם: שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיהוָֹה כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת: לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל משְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת:"

"וַיַּעַשׂ שְׁנֵי כְרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה עָשָׂה אֹתָם" (פרק ל"ז, ז') כיצד נעשו הכרובים? כתב רש"י לעיל (כ"ה, י"ח): "מקשה תעשה אותם – שלא תעשם בפני עצמם ותחברם… אלא הטל זהב הרבה בתחילת עשיית הכפורת, והכה בפטיש". לכרובים היו פני תינוק,

"וַיִּקְחוּ מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה אֵת כָּל הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר הֵבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִמְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ לַעֲשׂת אֹתָהּ וְהֵם הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד נְדָבָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר:" (פרק ל"ו פס' ג') הפשט הוא שהביאו את התרומה מוקדם בבוקר. בדרך דרש אומר מרן בעל ה'בן איש

"אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָּךְ: אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר…" (פרק ל"ד פס' י"ז-י"ח) יש למצוא רמז בסמיכות הפסוקים, לקשר שבין איסור עשיית מסכה לבין שמירת חג המצות. פעם היו נוהגים אנשים ללבוש מסכה בחג הפורים כדי שגם עניים בישנים ,