"אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָּךְ: אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר…" (פרק ל"ד פס' י"ז-י"ח)
יש למצוא רמז בסמיכות הפסוקים, לקשר שבין איסור עשיית מסכה לבין שמירת חג המצות.
פעם היו נוהגים אנשים ללבוש מסכה בחג הפורים כדי שגם עניים בישנים , בני טובים, יהיו יכולים לבקש צדקה מבלי להתבייש. לכן כתוב בהלכה (שו"ע או"ח סי' תרצ"ד ס"ג) שכל הפושט יד בפורים – נותנים לו.
היו כאלה שהיו שמים מסכה על פניהם כדי לאסוף כסף להוצאות פסח הקרב ובא. אך היו גם שלבשו מסכה על פניהם, כאילו הם נצרכים, על אף שאינם כאלה.
על כך רמז הפסוק: "אלהי מסכה לא תעשה לך" – אל תשים מסכה ותבקש כסף כשאינך צריך (וראה סוף מסכת פאה), אך אם זה עבור הוצאות הפורים או עבור הוצאות הפסח – "את חג המצות תשמור", מותר לך לאסוף צדקה, וכדי למנוע את הבושה – רשאי אתה לשים על פניך מסכה.
