תגית: זמן ההדלקה

ראש השנה שחל בשבת צ. כשחל ראש־השנה בשבת, אין תוקעים בשופר (שו"ע תקפח ה) אלא ממשיכים "אשרי יושבי ביתך" וכו', מחזירים ס"ת ומתפללים מוסף. ויש נוהגים לומר בקשה אחרי שאמרו "למנצח לבני קרח מזמור". (לשון חכמים א, סי' יד). צא.

תקיעות אחרי התפילה פח. אחר התרועה הגדולה שלאחר "עלינו לשבח", אסור לתקוע יותר שלא לצורך. אולם מותר לתקוע שלושים קולות למי שלא שמע או למי שמסופק אם יצא ידי חובה, ומותר ללמד קטן פחות מי"ג שנים איך לתקוע בשופר. (שו"ע,

תקיעות של מוסף פב. תקיעות לחש – תוקעים באמצע תפילת לחש, ומי שמאריך בתפילת לחש והתוקע התחיל לתקוע, יפסיק ויכוין לתקיעות, ואחר־כך ימשיך בתפילתו ולא אמר "היום הרת" אחרי התקיעות אלא במקומה בסיום הברכה. וטוב שהתוקע או אחד מהציבור יעשה

ברית מילה פ. אם יש ברית מילה – מלין לאחר ההפטרה קודם תקיעת שופר, כדי להזכיר ברית אברהם לפני עקידת יצחק כפי הסדר שהיה במציאות שאברהם נימול לפני העקידה. (רמ"א תקפד סע' ד). ובשבת שאין תקיעות, עושים את הברית לפני

"היום הרת עולם" עו. כתב רבינו הרש"ש זיע"א שכשאומר "היום הרת עולם" יאחזמו רעד יאמרנו במתינות ובשברון לב. כי ה' אומר: אם אב אני, איה כבודי? ואם אדון אני, איה מוראי? ונהגו שבחזרת הש"ץ אומר אותו כל הציבור בקול רם

וידוי בין התקיעות עה. כתב השולחן ערוך בסימן תקצב: "לא ישיח, לא התוקע ולא הצבור בין תקיעות שמיושב לתקיעות שמעומד, ואין צריך לומר שלא ישיחו בין ברכה לתקיעות אם לא בענין התקיעות". אמנם התפילות והדברים הקשורים לתקיעות אינם נחשבים הפסק

החלפת תוקע ע. אם התוקע בירך ולא יכול היה לתקוע – יבוא אחר ויתקע במקומו, בלא לברך שוב, בין אם הראשון לא תקע שום תקיעה, ובין אם התוקע הראשון תקע חלק מהתקיעות. ובלבד שהתוקע השני היה נוכח בעת הברכות של

תקלות בתקיעות נז. בתשר"ת – אם תקע תרועה לפני שברים – חוזר מספק לתקיעה הראשונה של תשר"ת זה ולא של כל ה"סדר". (עיין כה"ח שם ס"ק ז). נח. במילה "סדר" אנו מתכוונים לסדרת תקיעות תשר"ת תשר"ת תשר"ת ואם טעה בתשר"ת