תגית: היסח הדעת

צפון – אפיקומן

צפון – אפיקומן קכז. לאחר סיום הסעודה יקח את המצה החצויה שהצפין לאפיקומן ויחלק לכל אחד מהמסובין "כזית" זכר לקרבן פסח שהיה נאכל בסוף הסעודה "על

שולחן עורך

שולחן עורך קכ. יאכל סעודתו בשמחה ובטוב לבב, אך לא ירבה באכילה יתר על המידה כיוון שעליו לאכול את האפיקומן בסוף הסעודה לתיאבון, והחכם עיניו בראשו.

כורך

כורך קיח. אחר כך נוטל "כזית" מן המצה התחתונה ומניח בתוכה "כזית" מרור, וטובל בחרוסת ואומר "זכר למקדש כהלל וכו'" ואוכל בהסיבה. ואם אין מספיק

מרור

מרור קיא. מרור – אחר כך נוטל "כזית" מרור ונותן "כזית" לכל אחד מבני ביתו, וטובלו בחרוסת, ומנער את החרוסת מעליו שלא יתבטל טעם המרור,

מוציא מצה

מוציא מצה צ. שתי מצות וחצי – את ברכת "המוציא לחם" צריך לברך בדרך כלל על שתי ככרות שלמות כמו בכל יום טוב. ובפסח שאין

רחצה

רחצה פח. לפני שיטול ידיו לסעודה, עליו לכווין שבא לקיים מצוות עשה מהתורה באכילת המצה, שנאמר: "בערב תאכלו מצת". (שמות יב יח – וטוב שיאמר

מגיד

מגיד סז. יקרא את ההגדה בקול רם ובשמחה רבה, ויבאר וירחיב הענינים כיד ה' הטובה עליו, ויקיים בכך מצות עשה מן התורה. וצריך לומר בקול

יחץ

יחץ סד. אחר כך נוטל את המצה האמצעית מהשלוש שלפניו וחולקה לשני חלקים, אחד גדול בצורת ו' ויותר קטן בצורת ד'. את החלק הקטן מחזיר

כרפס

כרפס נז. לצורך טיבול הראשון שהוא כרפס, יקח כרפס ממש רק שינקהו מתולעים. ואם אין לו כרפס יקח ירק שמברכים עליו בורא פרי האדמה. רק

ורחץ

ורחץ נד. לפני שיטול ידיו לטיבול הכרפס טוב לומר בקשה מ"לשון חכמים" א, סי' נא. נה. יטול ידיו וינגבן לצורך אכילת הכרפס. ויטול בכלי כדרך

דילוג לתוכן