תגית: בשר ויין

הקהל בעת הברכה נ. הקהל – בשעה שהכהנים מברכים את הציבור, יהיו פני הציבור כלפי הכהנים, אך לא יביטו בכהנים ולא בשום דבר אחר אלא יהיו עיניהם סגורות או שיביטו כלפי מטה ויכוונו לברכות שאומרים הכהנים כאילו הם עומדים בתפילת

אופן אמירת ברכת הכהנים מה. אופן ההקראה ע"י השליח ציבור – לא יקרא הש"ץ: "כהנים" עד שהציבור יסיים לענות אמן על ברכת "הטוב שמך ולך נאה להודות". לא יתחילו הכהנים לברך "ברוך אתה" וכו' עד שתכלה קריאת "כהנים" מפי המקרא.

הברכה שבתחילה מב. אופן אמירת הברכה – בתחילה, כשעולים הכהנים לדוכן, יהיו פניהם כלפי ההיכל ואחוריהם כלפי הציבור וכך מתחילים את הברכה: "ברוך אתה… אשר קדשנו בקדושתו של אהרן", ואז עוצרים מעט והופכים פניהם כלפי הציבור וממשיכים: "וצוונו לברך את

אמירת "לשם ייחוד" וכו' מ. נוסח ה"לשם ייחוד" – כשעוקר הכהן את רגליו לעלות לדוכן יאמר: "לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו, ורחימו ודחילו… בשם כל ישראל, הריני מוכן ומזומן לקיים מצוות עשה לברך את ישראל ברכת כהנים

אופן נשיאת הכפיים לו. צורת עמידת הידיים – כשמתחילים הכהנים לברך את ברכת הכהנים, יגביהו את ידיהם כך שיהיו מעט מעל כתפיהם כנגד ראשם. יד ימין תהייה גבוהה מעט מיד שמאל, וכפות ידיהם יהיו כלפי הקרקע, ואחורי ידיהם כלפי השמים[1],

עמידת הכהנים בדוכן לא. מקום העמידה – מקום עמידת הכהנים לנשיאת כפיהם הוא כל האצטבה שבכותל שמתפללים כנגדו. ומי שמתרשל מלעלות לדוכן ועומד על קרקע ההיכל – הרי הוא משנה מדברי חז"ל[1]. אמנם אם קשה לו לעלות לדוכן או שאין

הנטילה כב. אופן הנטילה – צריכים הכהנים ליטול את ידיהם קודם שעולים לדוכן, ונטילה זו צריכה להיות נטילה גמורה עד הפרק (דהיינו מקום חיבור כף היד לזרוע) אע"פ שנטלו ידיהם בבוקר, שנאמר[1]: "שאו ידיכם קודש וברכו את ה'"[2]. כג. זמנים

נעליים יז. חליצת נעליו – לפני שעולים הכהנים לדוכן צריכים הם לחלוץ את נעליהם, ואפילו הם נעלי בד או פלסטיק, בין נעליים עם שרוכים ובין שאינם עם שרוכים[1]. יח. נעליים עם שרוכים – אם הכהן נועל נעליים שיש בהם שרוכים

עקירה ב"רצה" יג. הזמן בו עוקר את רגליו – כשמתחיל הש"ץ את ברכת ה"עבודה" ואומר מילת "רצה", צריכים כל הכהנים שבבית הכנסת לעקור רגליהם ממקומם ולהתקדם לכיוון הדוכן[1]. בדיעבד יכולים לעקור כל עוד שלא סיים הש"ץ את ברכת "רצה", דהיינו

חיוב הברכה א. מעלת הברכה – ברכת הכהנים[1] היא ברכה שציווה הקב"ה את בני אהרון הכהנים לברך בה את עם ישראל. מעלתה של ברכה זו גדולה ונשגבה מאוד[2], ואפילו כהן שאינו חכם ואינו מדקדק במצוות נושא כפיו, ואל תתמה ותאמר: