נעליים

נעליים

יז. חליצת נעליו – לפני שעולים הכהנים לדוכן צריכים הם לחלוץ את נעליהם, ואפילו הם נעלי בד או פלסטיק, בין נעליים עם שרוכים ובין שאינם עם שרוכים[1].

יח. נעליים עם שרוכים – אם הכהן נועל נעליים שיש בהם שרוכים – יפתח אותם קודם שנוטל את ידיו כדי לעלות לדוכן. וכשיורד מהדוכן לאחר ברכת כהנים יזהר שלא ליגע במנעליו כדי לנעול אותם, ואם נגע בהם ייטול את ידיו לפני שממשיך בתפילתו[2].

יט. הנחת הנעליים – כשחולץ את נעליו לפני שעולה לדוכן – יחלוץ אותם קרוב לדוכן, ולא יניחם כשהן גלויות אלא תחת כסא או ספסל מפני הכבוד. וראוי לכל כהן לרחוץ רגליו בביתו, וללבוש גרביים נקיות קודם שמגיע לבית הכנסת[3].

כ. עמידה על הדוכן יחף – ראוי לעלות לדוכן עם גרביים מבד וכדו', ולא יעלה יחף כיון שזה דרך גנאי. ויש מחמירים שלא לעלות לדוכן בגרבי עור, וכן ראוי לנהוג[4].

כא. רגל תותבת – אם הכהן נכה או שיש לו רגל תותבת, וקשה לו לחלוץ את נעליו – יעלה לדוכן עם מנעליו בתנאי שמומו אינו מעורר תשומת לב, כגון שרגילים בו. וראוי שלא יעלה לדוכן כשנושא כפיו אלא יעמוד על הרצפה קרוב להיכל[5].

[1] שו"ע סי' קכ"ח סעי' ה'. כה"ח שם ס"ק כ"ז. בא"ח פרשת תצוה סעי' ו'.

[2] אחרונים.

[3] כה"ח סי' קכ"ח ס"ק  ל'. אחרונים.

[4] שו"ע סי' קכ"ח סעי' ה'. בא"ח פרשת תצוה סעי' ו'. אחרונים.

[5] יין הטוב סי' ל"ז.