קטגוריה: חידושים לחנוכה

צפון – אפיקומן

צפון – אפיקומן קכז. לאחר סיום הסעודה יקח את המצה החצויה שהצפין לאפיקומן ויחלק לכל אחד מהמסובין "כזית" זכר לקרבן פסח שהיה נאכל בסוף הסעודה "על השבע". (שו"ע תעז סע' א. בא"ח צו לה). קכח. יש נוהגין ללמד את הקטנים לחטוף

שולחן עורך

שולחן עורך קכ. יאכל סעודתו בשמחה ובטוב לבב, אך לא ירבה באכילה יתר על המידה כיוון שעליו לאכול את האפיקומן בסוף הסעודה לתיאבון, והחכם עיניו בראשו. ויש נוהגים לאכול כאן את הביצה ואומרים "זכר לקרבן חגיגה". קכא. טוב לערוך את השולחן בצלחות

כורך

כורך קיח. אחר כך נוטל "כזית" מן המצה התחתונה ומניח בתוכה "כזית" מרור, וטובל בחרוסת ואומר "זכר למקדש כהלל וכו'" ואוכל בהסיבה. ואם אין מספיק מהמצה התחתונה לכל המסובים, יכול לתת להם ממצות שמורות אחרות, ויש מוסיפים למסובים חתיכה קטנה

מרור

מרור קיא. מרור – אחר כך נוטל "כזית" מרור ונותן "כזית" לכל אחד מבני ביתו, וטובלו בחרוסת, ומנער את החרוסת מעליו שלא יתבטל טעם המרור, ומברך "על אכילת מרור" ואוכלו בלא הסבה. (שו"ע תעה סע' א. בא"ח צו לד). קיב.

מוציא מצה

מוציא מצה צ. שתי מצות וחצי – את ברכת "המוציא לחם" צריך לברך בדרך כלל על שתי ככרות שלמות כמו בכל יום טוב. ובפסח שאין לחם, מברכים על שתי מצות שלמות, כשביניהם המצה החצויה. והטעם למצה החצויה כיוון שהיא לחם

רחצה

רחצה פח. לפני שיטול ידיו לסעודה, עליו לכווין שבא לקיים מצוות עשה מהתורה באכילת המצה, שנאמר: "בערב תאכלו מצת". (שמות יב יח – וטוב שיאמר נוסח "לשם יחוד" מספר "לשון חכמים" א, סי' נא או נוסח המובא בהגדת אורח חיים

מגיד

מגיד סז. יקרא את ההגדה בקול רם ובשמחה רבה, ויבאר וירחיב הענינים כיד ה' הטובה עליו, ויקיים בכך מצות עשה מן התורה. וצריך לומר בקול רם "בסוד קול ודיבור". (קודם שיתחיל טוב לומר לשון הזוהר מרעיא מהימנא פרשת בא מ

יחץ

יחץ סד. אחר כך נוטל את המצה האמצעית מהשלוש שלפניו וחולקה לשני חלקים, אחד גדול בצורת ו' ויותר קטן בצורת ד'. את החלק הקטן מחזיר לקערה למקומו בין שתי המצות השלמות. את החלק הגדול מניח ליד מושבו לצורך האפיקומן. ונוהגים

כרפס

כרפס נז. לצורך טיבול הראשון שהוא כרפס, יקח כרפס ממש רק שינקהו מתולעים. ואם אין לו כרפס יקח ירק שמברכים עליו בורא פרי האדמה. רק שלא יקח ירק שיוצאים בו ידי חובת מרור. (שו"ע תעג סע' ו. בא"ח צו לב).

ורחץ

ורחץ נד. לפני שיטול ידיו לטיבול הכרפס טוב לומר בקשה מ"לשון חכמים" א, סי' נא. נה. יטול ידיו וינגבן לצורך אכילת הכרפס. ויטול בכלי כדרך שהוא נוטל לסעודה שלש פעמים על כל יד, אך לא יברך על הנטילה. (ויכוין שנוטל

דילוג לתוכן