ט"ו בשבט לגבי ערלה
א. כל עץ מאכל בשלש השנים הראשונות לנטיעתו – הפירות והגרעינין והקליפות אסורים בהנאה. (שו"ע רצד סע' א).
ב. שלש שנים אלו אין מונים מיום ליום, אלא אם נטע קדם ט"ז באב, כיון שיש ארבעים וארבעה יום עד ראש השנה, נחשבת לו השנה, משום דארבעה עשר יום המה ימי קליטה, והיותו של העץ שלשים יום בשנה – נחשב לו כשנה ראשונה. ומונים עוד שתי שנים – והפירות שיחנטו אחרי ט"ו בשבט יהיו מותרים אחרי פדיון (נטע רבעי) ומשנה חמישית ואילך הפירות מותרים גם בלי פדיון.
ג. לדוגמא אם נטע לפני ט"ז אב תשנ"ז, נחשב לו עד ראש השנה תשנ"ח כשנה אחת. בראש שנת תשנ"ט תסתיים שנה שניה, ובראש השנה של תש"ס יסתימו שלוש שנות ערלה. אעפ"כ כל מה שיחנוט לפני ט"ו בשבט תש"ס נחשב עדיין ערלה כחלק משנת תשנ"ט. ומה שיחנוט אחרי ט"ו בשבט תש"ס יהיה נטע רבעי שאפשר לפדותו ולאוכלו. (עיין שו"ע יו"ד רצד סע' ה).
ד. ואם נטע אחרי ט"ז אב תשנ"ז לא נחשב לשנה ואפילו לא לחודש אלא החשבון מתחיל משנת תשנ"ח – שנה א', תשנ"ט – שנה ב', מראש השנה של תש"ס – מתחילה שנה ג' וכל מה שיחנוט בשנת תשס"א – ערלה. מה שיחנוט מט"ו בשבט תשס"א והלאה – נטע רבעי. ובשנת תשס"ב מט"ו בשבט והלאה הפירות מותרים. נמצא שלפעמים הערלה נחשבת יותר מג' שנים.
