"מודים דרבנן"

"מודים דרבנן"

לה. "מודים" שאומרים הציבור בחזרת הש"ץ נקרא: "מודים דרבנן", כיון שתקנוהו מספר חכמים, כדי שלא ייראה שהציבור כופר ח"ו בדברי החזן. וגם באמירת "מודים" זה צריך היחיד לכרוע אך לא יכרע יותר מדי שלא ייראה כגאווה וכדלקמן[1].

לו. כריעה באמירתו – כשאומר "מודים דרבנן" ישחה בהרכנת הראש בלבד ולא יותר. ויזהר לשחות רק לאחר שענה "אמן" על ברכת "המחזיר שכינתו לציון". וישחה רק בתחילת ברכת "מודים" ולא בסיומה[2].

לז. ב"מודים דרבנן" יאמר בנוסח: "ותאסוף גלֻיותינו", דהיינו שהלמ"ד מנוקדת בקובוץ כמו בברכת "תקע בשופר"[3].

לח. נמצא בתפילת הלחש – אם הוא עומד בתפילת לחש והש"ץ הגיע ל"מודים": אם הוא נמצא באמצע ברכה – ישתוק וישחה עם כל הקהל, ואם נמצא בתחילת הברכה או בסופה – לא ישחה, ולכן אם רואה שהש"ץ עומד להגיע ל"מודים" ישתדל להיות באמצע ברכה כדי שישחה עם הציבור[4].

[1] שו"ע סי' קכ"ז סעי' א'. ב"י שם. כה"ח שם ס"ק ב'.  עוד יוסף חי פרשת תרומה סעי' ד'.

[2] שו"ע סי' קכ"ז סעי' א'. כה"ח שם ס"ק י'. בא"ח פרשת תרומה סעי' ט"ו.

[3] עוד יוסף חי פרשת תרומה סעי' ה'.