תגית: י״ג מידות

תה סוכר ועוגה כא. מי ששותה תה וכדומה ורוצה להמתיק את השתייה בקבית סוכר או בתמר או בפרי אחר, יברך תחלה "שהכל" על השתייה ויפטר את הפרי כי השתייה עקר והפרי כאן הוא טפל. (עיין שו"ע סי' רי"ב וכה"ח שם

קדימה לפרי שלם או חביב לו יותר כ. אם אין פירות עץ משבעת המינים יברך על פרי העץ השלם. ואם כלם שלמים יברך על הפרי החביב עליו קדם. וכן כשיש לפניו פירות האדמה, יקדים לברך על הפרי השלם קדם, ואם

קדימה בין פירות "שבעת המינים" יז. אם יש לפניו כמה פירות משבעת המינים – צריך להקדים את זה שקרוב למלה "ארץ" בפסוק הבא: "ארץ חטה (1 – לחם ועוגה או תבשיל חיטים) ושערה (2 – לחם שעורים) וגפן (3 –

קדימה לפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל יד. בשבעה מינים נשתבחה ארץ ישראל, דכתיב "„כי ה' אלהיך מבֽיאך אל־ארץ טובה ארץ נחלי מים עינת ותהמת יצאים בבקעה ובהר. ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון אֽרץ־זית שמן ודבש". לכן, אם יש לפניו

קדימה לחטה יא. ברכת "המוציא" קודמת ל"בורא מיני מזונות", ושתיהן קודמות לברכת היין. ולכן בשבת ויום טוב כשמקדש על היין צריך לכסות את הפת "שלא יראה בושתו", שמקדימין לו ברכת היין. וכן בשחרית שמקדש ואוכל אחר כך מיני מזונות, צריך

סדר ברכות הנהנין ב. סדר הברכות נרמז במלים "מגע אש": מזונות – "המוציא" "מזונות". גפן – ברכה על יין. עץ – ברכה על פרי העץ משבעת המינים או פרי העץ אחר אם אין משבעת המינים. (ולהרמב"ם תמיד מברך על פרי

ט"ו בשבט לגבי שביעית א. יש אומרים שט"ו בשבט דינו כשנה חדשה גם לענין קדושת שביעית בפירות האילן, אך אין הלכה כן. (עיין רש"י שהדגיש שט"ו בשבט ראש השנה לענין מעשר, ולעומתו ר"ח ר"ה ט"ו ע"ב, רש"ש ר"ה דף י"ד

ט"ו בשבט לגבי ערלה א. כל עץ מאכל בשלש השנים הראשונות לנטיעתו – הפירות והגרעינין והקליפות אסורים בהנאה. (שו"ע רצד סע' א). ב. שלש שנים אלו אין מונים מיום ליום, אלא אם נטע קדם ט"ז באב, כיון שיש ארבעים וארבעה

ט"ו בשבט לגבי מעשרות א. כל פרי חייב תמיד בתרומה ובמעשר ראשון, וחייב גם במעשר שני ומעשר עני, יש שנים שחייב במעשר שני ויש שנים במעשר עני. ב. התאריך הקובע לאילן אם פירותיו חייבים במעשר שני או עני, הוא ט"ו

תענית בט"ו בשבט א. חתן וכלה שמתענין ביום חופתם – לא יתענו בט"ו בשבט ולא בכל יום שאין אומרים בו תחנון. ויתענו ביום שלפניו או אחריו, ובלבד שיהיה קודם יום החופה אף על פי שאינו ביום החופה. (עיין מרדכי בשם