מספר התקיעות

מספר התקיעות

לה. "כמה תקיעות חייב אדם לשמוע בראש השנה? תשע. לפי שנאמר: "תרועה" ביובל ובראש השנה ג' פעמים, ו)לפני) כל תרועה. (תוקעים תקיעה) פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה. ומפי השמועה למדו שכל תרועות של חדש השביעי אחד הן, בין בראש השנה בין ביום הכיפורים של יובל, תשע תקיעות תוקעין בכל אחד משניהם: תר"ת, תר"ת, תר"ת". (שו"ע תקצ סע' א).

לו. "תרועה זו האמורה בתורה, נסתפק לנו אם היא ה"יללה" שאנו קורים "תרועה", או אם היא מה שאנו קורים "שברים", או אם הם שניהם יחד; לפיכך, כדי לצאת ידי ספק צריך לתקוע תשר"ת ג' פעמים, ותש"ת ג' פעמים. ותר"ת ג' פעמים". (שו"ע תקצ סע' ב). אמנם על פי הזוהר הקדוש. (פנחס רלא ב) צריכים לתקוע מאה קולות לא רק בגלל הספק, אלא כולם נצרכים. עי"ש. (עיין כה"ח שם ס"ק ו – ועיין שעה"כ דף צ"ט).

לז. מאה קולות – אנו נוהגים לתקוע מאה ואחת קולות, וזה סדרן: שלושים מיושב, שלושים בתפילת לחש של מוסף, שלושים בחזרה של מוסף, עשרה קולות בקדיש "תתקבל" ותרועה גדולה בסוף התפילה. ובתקיעות של לחש וחזרה וכן של קדיש "תתקבל" ותרועה גדולה תוקעים מעומד. (עיין שו"ע תקצב סע' א. מ"ב שם ס"ק א-ד. כה"ח שם ס"ק א, ה). ונוהגים שבמלכויות תוקעים תשר"ת, תש"ת, תר"ת וכן בזכורונות ושופרות. (כדעת הערוך שהובא בתוס' ראש השנה ל"ג: של"ה ועיין שו"ע תקצ"ב).

לח. לדעת המשנה ברורה אין לתקוע בתפילת לחש דמוסף ועל כן לנוהגים כדעתו תוקעים שלושים מיושב. (פירוש שמותר לישב, אך האשכנזים נוהגים לעמוד בהם) שלושים בחזרת ש"ץ, שלושים אחרי התפילה ועשר בקדיש תתקבל ולבסוף תרועה גדולה. (ועיין מ"ב תקצ"ו, כה"ח תקצ"ב ס"ק ה') אמנם אם כל הציבור רוצה לשנות ולתקוע שלושים תקיעות, במוסף בתפילה של לחש, במקום אחרי התפילה, ולא יצא מזה מחלוקת – מותר להם לשנות אף על פי שנהגו.

לט. כיוון שגם על פי הסוד וגם על פי הפשט כל התקיעות נצרכות, אין לאדם להפסיק בדיבור מן הברכות הראשונות עד סוף התקיעות שלאחר חזרת התפילה. ועל כן גם הגבאים לא ישתיקו את הציבור בשעת חזרת הש"ץ על ידי דיבור אלא על ידי סימנים. (עיין שו"ע תקצב סע' ג). אמנם אם דיבר – לא הוי הפסק ואינו צריך לחזור ולברך.

מ. אדם שנאלץ להתפלל בראש השנה ביחיד כגון: חולה או חייל, לא יתקע באמצע תפילת לחש ואפילו יש שם אחר היודע לתקוע, לא יתקע לו בתפילת לחש, אלא אם אפשר לו יתקע בין שחרית למוסף שעל ידי כן יתערבב השטן ויוכל להתפלל מוסף בלא קטרוג, ואם אי אפשר לו – ישמע התקיעות אחרי מוסף. (שו"ע תקצ"ב ב' כה"ח תקצ"ב אות י"ג משם הב"י, ר"ז שם, ועיין רמב"ם פ"ג הי"ב).

דילוג לתוכן