כללי
א. קודם ימים נוראים, ולפני כל תפילה שבאה לפרקים, צריך האדם לעין בתפילות ובפירושיהם, שתהא התפילה שגורה בפיו, שיבין את אשר הוא אומר ומה הוא מבקש מבורא עולם.
ב. המתעורר מאליו לבכי בתפילת ראש השנה – אין הוא צריך למנוע עצמו מכך. ויש שכתבו שאדרבה בתפילה צריך לעורר עצמו לבכי ולפחות להתפלל בקול בוכים, ומכל מקום כל זה לא צריל למנוע ממנו להיות שמח בראש השנה וכפי שאמר עזרא: "ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם". (עיין שעה"כ ר"ה נחמיה פרק ח' פס' י', שד"ח מערכת ר"ה, סי' ב' ס"ק כ"ו וסימן ג' אות י"ב גר"א מעשה רב סי' ר' מורה באצבע סי' ט', ברכ"י יו"ד סי' שצ"ד).
ג. יש נוהגים להתפלל בכריעה את כל תפילת שמונה עשרה של ראש השנה ויום כיפור, וצ ריכים להזהר לזקוף בתחילה ובסוף כל ברכה וברכה. וכיום שירדה חולשה לעולם, טוב להתפלל בלב שבור בקומה זקופה וכוונה רצויה. (עיין שו"ע תקפב סע' ד. כה"ח שם ס"ק כג).
ד. אם טעה ואמר בראש השנה שחל בשבת "יום תרועה" או שאמר בראש השנה שחל ביום חול "זכרון תרועה" אינו חוזר. (כה"ח תקפב ס"ק מז ומ"ב ס"ק יט – ועיין שו"ע תקפ"ב ז', שד"ח ח"ט מערכת ראש השנה סימן ב' אות א', ועין פר"ח ועיין רש"י ראש השנה כ"ט: ד"ה: "זכרון").
ה. על פי האר"י ז"ל יש לומר "לדוד מזמור" (תהילים כד) לפני הקדיש האחרון כדי שלא יחסרו לו מזונות כל השנה. ונוהגים לפתוח את ארון הקודש בעת שאומרים המזמור והתפילה שאחריו. וטוב לאומרו כל עשרת ימי תשובה עם הבקשה שאחריו. (חיד"א כף אחת טו).
