תפילה על קברי צדיקים
כג. יש נוהגין לילך בערב ראש השנה להשתטח על קברי הצדיקים. (רמ"א תקפא ס
ע יד), ונותנים שם צדקה לעניים, ומרבים בתחנונים לעורר את הצדיקים הקדושים אשר בארץ המה שימליצו טוב בעדנו ביום הדין. ועוד כי מקום קבורת הצדיקים, הוא מקום קדוש וטהור והתפילה מקובלת שם ביותר בהיותה על אדמת קודש. ויבקש האדם שיעשה הקב"ה חסד בזכות הצדיקים. אבל לא יתפלל אל המתים עצמם שלא יהיה ח"ו בכלל "ודורש אל המתים". (בא"ח ניצבים ב. כה"ח תקפא ס"ק צה משנ"ב ס"ק כז).
כד. אין לילך על קבר אחד שתי פעמים ביום אחד. אמנם אם חשב כך בלבבו בפעם הראשונה – מותר. (כה"ח שם ס"ק צו משנ"ב ס"ק כז).
כה. מותר לקרוא תהלים ליד קברי צדיקים אך אסור להתפלל שם תפילת חיוב משום "לועג לרש". כמו כן אין להכנס לבית הקברות עם ציציות מגולות. (שם סע' טז וסימן שסז סע' ג ד).
כו. לא טוב לקרוא כתב בולט שעל גבי המצבה, ומי שעושה כן מסתכן בשכחה. (עיין הוריות יג: וזב"צ קטז).
כז. טוב לטבול במקוה לפני הכניסה לבית הקברות ואחרי היציאה ממנו. ואם אינו יכול לטבול אחרי היציאה לפחות יטול את ידיו בלי כלי ובלי ברכה. (עיין כה"ח תקפא ס"ק צ) וטוב לתת צדקה ביום זה. ו"צדקה תציל ממות". (רמ"א שם סע' ד. כה"ח שם ס"ק צז).
כח. כהנים לא יכולים להכנס לבית הקברות, ועל כן יעמדו מחוץ לבית הקברות במרחק ד' אמות מהקברים ויתפללו שם. (עיין יו"ד שפט ושעא סע' ה).
כט. כדאי וראוי שנשים לא תלכנה כלל לבית הקברות, ועל אחת כמה וכמה בימי נידותן. ואם יש להן מזה בושה או עוגמת נפש, יעמדו במרחק ד' אמות מהקברים. (עיין שו"ע יו"ד שנט סע' ב. ב"י שם ס"ק ב).
ל. כאשר בא אל בית הקברות, אם לא ראה את הקברים שלושים יום צריך לברך. ונהגו לברך בלי שם ומלכות.
לא. ישים יד שמאלו על הקבר, ויאמר: "ונחך† ה' תמיד‹ והשבƒיע בצחצחות‘ נפשך ועצמתיך יחל€יץ והי’ית‘ כג†ן רוה וכמוצ†א מים אש‡ר לא־יכזבו מימֽיו: תשכב בשלום ותישן בשלום עד בוא מנחם משמיע שלום": וכששם את ידו יכווין בפסוק "ונחך" שיש בו ט"ו תיבות כמניין קשרי היד. (ברכ"י סי' רכד). ונוהגים להניח אבן על ציון הצדיק ולהדליק לידו נר. (כה"ח תקפא ס"ק צב).
