דרך התקיעות
מא. תוקעים לכתחילה בימין של התוקע (ואפילו הוא איטר), ויכווין את פי השופר למעלה, ואם קשה לו – אין דברים אלו מעכבים. (שו"ע תקפה סע' ב והחונים עליו. בא"ח ניצבים טז).
מב. תקיעה שברים ותרועה שעשאן קצרים מדי – אינם כשרים. אמנם אם הם עשה תקיעה ארוכה מאוד בנשימה אחת – כשרה, וכן אם עשה יותר מג' שברים בנשימה אחת, או יותר מט' טורמטין בתרועה בנשימה אחת – כשר. ועדיף לעשותן כשיעור כדלקמן. (ועיין כה"ח תק"ץ ס"ק כ"ה כ"ו ומשנ"ב ס"ק טו טז יז).
מג. השומע קול הברה, שקול שופר אינו צלול אלא הד, כגון שתוקע בבור וכד' – לא יצא. (ראש השנה כ"ז, ובב"י תקפ"ה שפעמים גם התוקע עצמו אינו יוצא ידי חובה בתוקע בבור).
מד. תקיעה – התקיעות המה הברות פשוטות. וישתדל שלא ל"נגן" בהם, לעלות או להוריד את הצליל, אלא יתקע תקיעה ארוכה ופשוטה.
מה. בסדר תשר"ת תהא כל תקיעה ארוכה כמו ה"שברים עם התרועה", דהיינו כמו ח"י כוחות דהיינו ארבע שניות לכל תקיעה, ואם תקע פחות משתי שניות – אף בדיעבד לא יצא, וצריך לחזור ולתקוע את התקיעות. (עיין שו"ע תקצ סע' ג והחונים עליו).
מו. בסדרים תש"ת או תר"ת תהא כל תקיעה ארוכה כמו ה"שברים" או ה"תרועה", דהיינו כמו ט' כוחות שהם שתי שניות כל תקיעה. ואם עשה כל תקיעה פחות משתי שניות – לא יצא וצריך לחזור ולתקוע את התקיעות.
מז. יש אומרים שח"י כוחות הם כחמש שניות, וטוב לחוש להם לכתחילה ולכן ישתדל בתשר"ת להאריך בתקיעה חמש שניות, ובתש"ת ובתר"ת יאריך בתקיעה כדי שתי שניות וחצי או שלוש.
מח. שברים – צריך שיהיו ג' שברים זה אחר זה, וכל שבר יהא ארוך כמו ג' כוחות ונמצא שגם השברים בסך הכל הם כמו ט' כוחות, ואם עשה ד' או ה' שברים בלי הפסק ביניהם – יצא. (שו"ע תקצ סע' ג).
מט. יזהר מאוד שלא להאריך בשברים עד שיהא כל שבר כמו ט' כוחות, כי בזה אפילו בדיעבד אינו יוצא. (שו"ע שם).
נ. צריך לעשות את השברים בנשימה אחת, ואם הפסיק באמצע בנשימה – לא יצא. (שו"ע שם. עיין כה"ח שם ס"ק כח).
נא. אם עשה את כל התש"ת בנשימה אחת – יש אומרים שלא יצא, ויחזור ויתקע. (כה"ח שם).
נב. תרועה – לכתחילה צריכה כל תרועה להיות ט' כוחות קצרים סך הכל שתי שניות. ואם עשה יותר – יצא. (עיין לעיל בחישוב השניות).
נג. צריך לעשות את התרועה בנשימה אחת, ואם הפסיק באמצע – לא יצא. (כה"ח שם).
נד. אם עשה את כל התר"ת בנשימה אחת – יש אומרים שלא יצא, ויחזור ויתקע. (כה"ח שם ומשנ"ב ס"ק כב).
נה. שברים תרועה – בתקיעות של מיושב יש לעשות השברים עם התרועה בנשימה אחת. ובתקיעות שבתוך החזרת התפילה יש לעשותן בשתי נשימות, ומכל מקום לא יפסיק ביניהן אלא יהיו תכופות זו לזו. אמנם אם עשאן כולן בשתי נשימות או בנשימה אחת – יצא ידי חובה. (עיין שו"ע תקצ סע' ד והחונים עליו כה"ח ס"ק כ"ט-ל"א). ובארץ ישראל גם האשכנזים נוהגי בזה כשו"ע. (עיין למנהגי ארץ ישראל סימן י סעיף ד).
נו. יעשה השברים באורך שתים וחצי שניות והתרועה באורך שתי שניות. ומה שמאריכים קצת יותר בשברים מבתרועה הוא משום שיש כעין הפסקה בין שבר לשבר ואינו נחשב בזמן התקיעה וטוב להחמיר גם בתרועה לתקוע שתי שניות ומחצה.
