מקריא
י. יעמידו "מקריא" ליד התוקע כדי שיסמן לו לתקוע נכון. וצריך המקריא להיות ת"ח כדי שידע מהו האורך והצליל הנכון של התקיעה ועל איזו טעות צריך לחזור ועל איזו לא, וכן צריך לידע מהיכן התוקע צריך לחזור אם טעה וכדו'. וכן ראוי להקפיד שידע המקריא את כוונות התקיעה ובמיוחד אם התוקע אינו בקיא בהן. (עיין רמ"א תקפה סע' ד והחונים עליו).
יא. לדעת בן איש חי יכול המקריא להקריא לתוקע גם תקיעה ראשונה. ולדעת משנה ברורה יכול להקריא רק מתקיעה שניה ואילך, כדי שלא יהיה הפסק בין ברכה לתקיעות. אמנם כיום נוהגים להראות לתוקע את התקיעות על דף או בסידור כדי שלא לבלבל את הכוונה. (בא"ח ניצבים טז. כה"ח שם ס"ק מו).
יב. כשמראים לתוקע בתפילת לחש את סדר התקיעות בסידור, לא יוציא המקריא את שמות התקיעות בפיו כדי שלא יהיה הפסק, אלא יסמן לו על הסידור או על דף שרשומות עליו התקיעות. (עיין שו"ע תקצב סע' א והחונים עליו. כה"ח שם ס"ק א, ה).
יג. כשמקריאים לתוקע את סדר תשר"ת יראה לו "שברים-תרועה" כיחידה אחת, כיוון שבתקיעות שקודם תפילת מוסף עושים שברים ותרועה בנשימה אחת. ובתקיעות של לחש ושל החזרה עושים אותן בשתי נשימות אך ללא הפסקה ביניהן. (עיין שו"ע תקצ סע' ד).
