קידוש וסעודה
א. בשמחה – סעודת ליל ראש השנה היא הסעודה הראשונה של האדם בשנה החדשה, וחשוב מאוד לעשות אותה סעודה חשובה בשמחה ובדברי תורה, ויהיה לו לסימן טוב לשנה החדשה. (עיין רש"י ד"ה: "ערב ראש השנה" ע"ז דף ה' ע"ב).
ב. תשתדל האשה להכין את כל צרכי החג לפני שיחזור הבעל מהתפילה כדי שבבואו ימצא שולחן ערוך ובית מסודר. וינהג בעל הבית בנחת עם כל בני ביתו ולא יכעס כלל ביום קדוש זה אף אם לא ימצא משהו כרצונו. ולא יקפיד אפילו בליבו, שאם לא יכעס ולא יקפיד כלל – אין סימן יותר טוב מזה. (בא"ח ניצבים ו).
ג. פסוקי ברכה – טוב להתחיל את הסעודה ב"פתח אליהו" עד "קם ר' שמעון", בפסוקים ובבקשות, (כפי שסידר הבא"ח) ואם יש ילדים קטנים או שבני הבית עייפים, יאמר רק את פסוקי הברכה, ואחר כך יקדש. וכשחל ראש השנה בשבת, יאמר "שלום עליכם וכו'" לפני פסוקי הברכה.
ד. קידוש – אע"פ שבכל שבת נוהגים לעמוד מיד ולקדש כשמגיעים מבית הכנסת, בראש השנה שאומרים את פסוקי הברכה אינו חייב להשאר עומד עד הקידוש. ובקידוש עצמו יעמוד, ויש נוהגים לישב בקידוש כדעת הרמ"א. (רעא ס" י. עיין בא"ח ניצבים ז. כה"ח תקפג ס"ק ג ועיין מנהגי חב"ד ועיין מטה אפרים).
ה. לאחר שיקדש ישב וישתה רביעית או מלוא לוגמיו, ולא יברך אחריו ברכה אחרונה אף אם שתה רביעית. אם לא יכול לשתות יין – יתן לאחר שישתה כנ"ל ואם אין אחר – יחלק לבני ביתו שישתו בצירוף רביעית.
ו. המוציא – נוטלים ידיים מברכים "המוציא", מטבילים חתיכה מהלחם או החלה במלח ג' פעמים לקיים מה שנאמר: "ולא תשבית מלח ברית". (ויקרא ב יג). ועוד כי טיבול הלחם במלח ממתק הגבורות, ואחר כך מטבילים גם בסוכר או בדבש ג' פעמים, לסימן של שנה מתוקה. והאשכנזים לא נהגו להטביל במלח. (עיין בא"ח וילך ד. כה"ח תקפג ס"ק ד וס"ק טו"ב בשם הרב פאלג'י).
ז. יקח לעצמו "כזית" מהחלה (27 גרם) יאכל ממנו, יתן לאשתו כפול – שתי "כזיתות" (54 גרם) ואחר כך יחלק לכולם מהחלה. אחרי שיאכל "כזית" מהחלה – יברך על ה"סימנים". (כה"ח שם).
ח. לילה שני – אין יום טוב ראשון של ראש השנה מכין ליום טוב שני, ועל כן אין להוציא ביום טוב ראשון אוכל מהמקפיא לצורך יום טוב שני, וכן אין לערוך את השולחן או לחתוך סלט וכדו' לצורך ליל יום טוב שני בין אם חל יום ראשון בשבת ובין אם חל ביום חול.
ט. בצאת הכוכבים אפשר להכין את השולחן לצורך הלילה השני אמנם אם היום הראשון חל בשבת יאמרו – "ברוך המבדיל בין קדש לקדש" לפני שעושין כן.
י. אם מכינים שולחן מוקדם באופן שאפשר להנות ממנו בסעודה שלישית של היום הראשון – אפשר לעשותו ביום טוב ראשון אפילו אם חל בשבת. (ועיין בא"ח ניצבים ד' כה"ח תקג ס"ק א, תקי"ג ס"ק ה').
יא. שהחיינו – מברכים שהחיינו בשני הלילות. יש נוהגים ללבוש בגד חדש או להביא פרי חדש על השולחן בעת הקידוש בלילה השני, ומברכים "שהחיינו" על היום השני של ראש השנה ומכוונים גם על הפרי. (בעת שאוכלים את הפרי אין מברכים "שהחיינו" פעם נוספת). ואם אין שם פרי חדש, יברך "שהחיינו" בלילה השני גם ללא פרי חדש, ואין צריך להקפיד לחזר אחר פרי חדש. (עיין בא"ח ניצבים ח וראה כה"ח תר ס"ק ז' ומשנ"ב ס"ק ה).
יב. אם יש לאדם שני מיני פירות חדשים שמברכים עליהם "שהחיינו". יניח פרי אחד לצורך הלילה השני כנ"ל, ואת הפרי הראשון יביא לשולחן ביום הראשון אחרי הקידוש, ועדיף שיביאנו בסוף הסעודה, יברך עליו "שהחיינו" ויאכלנו. ולא יניחנו על השולחן בעת הקידוש כי אז ברכת "שהחיינו" שבקידוש תפטור גם אותו. (עיין כה"ח תר ס"ק ה ו. בא"ח ניצבים ח).
יג. הבדלה בקידוש – חל ליל ב' של ראש השנה במוצאי שבת, מוסיפים "ותודיענו" בתפילת ערבית של ליל החג שהיא ברכת הבדלה "בין קודש לקודש", בין קדושת השבת האסורה במלאכה לבין קדושת יום טוב שמלאכות אחדות מותרות בה. (שו"ע תקצט). איש או אשה שלא התפללו ערבית במוצאי שבת שהוא ליל החג, או שלא אמרו בתפילה "ותודיענו" – אסור להם לעשות שום מלאכה האסורה בשבת, ואפילו זו מלאכה המותרת ביום־טוב עד שיאמרו "ברוך המבדיל בין קודש לקודש". ולכן אסור לאשה להדליק נרות יום טוב במוצאי שבת ליל החג קודם שתאמר "ברוך המבדיל בין קודש לקודש". (שו"ע רצט סע' א, כה"ח ס"ק ג).
יד. בקידוש שעושים במוצאי שבת שחל בליל ב' של ראש השנה משלבים "הבדלה" בתוך ה"קדוש". מברכים חמש ברכות וסימנן יקנה"ז: יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן: א) יין – "בורא פרי הגפן". ב) קידוש – "אשר בחר בנו וכו' מקדש ישראל ויום הזכרון". ג) נר – "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא מאורי האש". (ויסתכל על הנרות שהדליקה האשה) ד) הבדלה – "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם המבדיל וכו' ברוך אתה ה' המבדיל בין קודש לקודש". ה) זמן – "שהחיינו". (עיין שו"ע תעג סע' א ולחונים עליו).
טו. אם שכח וקידש קידוש רגיל ללא הבדלה, יעשה הבדלה בשעה שנזכר. וכיצד יעשה הבדלה זו? אם נזכר בתוך הסעודה ורגיל לשתות יין בסעודתו, יקח כוס יין בידו ויברך "מאורי האש" ו"המבדיל" אך לא יברך בפה"ג. ואם אינו רגיל ביין בתוך הסעודה או שנזכר אחרי האוכל, יקח כוס יין בידו ויברך שלוש ברכות: "הגפן", "מאורי האש" ו"המבדיל". (ע"פ בא"ח נשא ג' כה"ח תעג כא-כו משנ"ב ס"ק ג-ה).
טז. אין לברך בורא מאורי האש – על האש שבכיריים, כיון שלא הודלק להאיר אלא לבישול.
יז. בשעת ההבדלה יש להזהר מלחבר שני נרות יחד, כיון שעלול לגרום בזה לגרום כיבוי על ידי השעוה הנוזלת, וכן יזהר בחיבור הגפרור לנר כי לעיתים עלולה הדלקת הגפרור לגרום לכיבוי הנר. והרוצה להחמיר ולברך על שתי להבות – יקח את עץ הגפרור ויחברו לנר בזהירות, אך מהדין אין צריך כי דין אבוקה הוא רק היכא דאפשר, ובליל יום טוב שאי אפשר – יכול לברך גם על נר אחד. (ועיין תול"ש סי' ק"א אם האדם צריך להתקרב לנר או יקרב את הנר אליו).
יח. יש האומרים שבמוצאי שבת אין להנות מהאור שבבית עד שיברך "מאורי האש" ואין להורות כן. ומי שמחמיר – יחמיר על עצמו. (עיין כה"ח סי' תקצ"ט ס"ק ו' ובחיד"א שם ומשנ"ב ס"ק א).
