מהלכות ט"ו בשבט
לד. ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות לענין ערלה ולענין תרומות ומעשרות. אין אומרים בו תחנון, כי שמחת האילן משפיעה על שמחת האדם – "כי האדם עץ השדה". (עיין שו"ע קל"א ו').
לה. נחלקו הדעות אם אומרים תחנון במנחה שלפניו (עיין פר"ח) ונהגו לא לומר תחנון גם במנחה שלפניו. (עיין משנ"ב ס"ק לב וכה"ח ס"ק קא).
לו. יש נוהגים ללמוד בליל ט"ו בשבט בסדר "פרי עץ הדר". ויש נוהגים להרבות בלימוד עניני מעלת פירות הארץ ומעלת ארץ ישראל הכל כפי הלומדים וכפי הזמן.
לז. נוהגין להרבות באכילת פירות האילן בליל וביום ט"ו בשבט, ומשתדלים שיהיו מהפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל. (עיין מג"א קלא ס"ק טז, כה"ח ס"ק צז משנ"ב ס"ק לא).
לח. עדיף לאכול מפירות שגדלו בארץ ישראל ולברך עליהם תחילה אם הם מאותו סוג של פירות חו"ל. (עיין בא"ח מטות ואחרונים).
לט. יש להקפיד במיוחד ביום זה על הברכות שמברך על הפירות שיהיו כדין, ויהיו בכוונת הלב, כיון שבהם מביא האדם ברכה לפירות האילן. (עיין ראש השנה טז ורש"י שם ד"ה שתי הלחם).
מ. כשמברך על הפירות יברך על הפרי החשוב ביותר קודם אם רוצה לאכול ממנו, והחשוב הוא זה הכתוב קרוב ביותר למילה "ארץ" בפסוק "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש". ולכן הסדר הוא: לחם לסוגיו, עוגות, יין, זית, תמר, ענבים, תאנה, רימון, שאר פירות העץ, פירות האדמה, ברכת "שהכל", ברכת הריח. אחרי הברכה כנ"ל – אין חשיבות לסדר האכילה.
מא. יתפלל בט"ו בשבט על אתרוג מהודר לסוכות. (עיין לשון חכמים ח"א לח).
מב. מי שקנה פירות לא מעושרים שחנטו קודם ט"ו בשבט וקנה פירות נוספים שחנטו אחר ט"ו בשבט וגם הם אינם מעושרים – אינו יכול להפריש מפירות אלו על אלו וישאל שאלת חכם.
מג. ט"ו בשבט שחל בשבת – הטוב ביותר לאכול את הפירות אחר ברכת המזון ולא לאחר הקידוש כדי שיהיה לו תיאבון בארוחה. ולא בתוך הסעודה, שלא יכנס לספק ברכות. ואין בזה חשש ברכה שאינה צריכה, כיוון שצריך להרבות בברכות בשבת. (עיין רמב"ם).
מד. מי שקנה פירות לא מעושרים או ספק מעושרים – יעשרם קודם שבת כיון שבשבת אסור לעשרם.
