שמחת סוכות
א. צריך אדם לכבד את המועד במאכל מיוחד ובבגדים מיוחדים ולא ינהג בו כבכל יום רגיל. ועל כגון זה אמרו רבותינו ז"ל: "המבזה את המועדות. אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא". (אבות ג יא). שאר הלכות חול המועד לעיל.
ב. אף על פי שמצווה לשמוח בכל המועדות, בחג הסוכות היתה במקדש שמחה יתירה, שנאמר: "ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים". (דברים כג מ). כיצד היו עושים? בערב יום־טוב הראשון היו מתקנים בבית המקדש מקום לנשים מלמעלה ולאנשים מלמטה, כדי שלא יתערבבו אלו עם אלו, ומתחילים לשמוח ממוצאי יום־טוב הראשון. וכן בכל יום ויום מימי חול המועד, מאחר הקרבת תמיד של בין הערבים עד סוף כל הלילה. והיאך היתה שמחה זו? החליל מכה לפניהם ומנגנים בכינור ובמצילתיים, וכל אחד ואחד בכלי שיר שהוא יודע לנגן בו. ומי שיודע בפה, בפה. ומרקדין ומספקין ומטפחין ומפזזין ומכרכרין כל אחד ואחד כפי מה שיודע, ואומרים דברי שירות ותשבחות, ומצווה להרבות בשמחה זו. ולא היו עושים אותה עמי הארץ, וכל מי שירצה, אלא גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות והסנהדרין והחסידים והזקנים ואנשי מעשה, והם הם שהיו מרקדים ומספקים ומנגנים ומשמחים בבית המקדש בימי חג הסוכות, וכל העם האנשים והנשים כולם באים לראות ולשמוע. (רמב"ם, הל' לולב פ"ח הי"ב-הי"ד).
ג. שמחה זו נקראה "שמחת בית השואבה" על שם שהיו שואבים מים לנסך אותם על גבי המזבח. והיתה שמחה מיוחדת כיוון שרק בחג הסוכות היו מנסכים מים על גבי המזבח, כי בחג סוכות נידונים על המים, ובמים תלויים כל חיי האדם. ואמרו חז"ל, שבשמחה זו היו שואבים גם רוח הקודש. וגם כיום נוהגים בארץ ישראל לשמוח בכל לילה של חג סוכות, ממוצאי יום־טוב הראשון, עד מוצאי יום־טוב האחרון, "זכר לשמחת בית השואבה" ומנגנים בשמחה זו בכלי זמר אף על פי שזה בחול המועד.
ד. השמחה שישמח האדם בעשיית המצווה ובאהבת האל שצוה בהן, עבודה גדולה היא להקדוש ברוך הוא. וכל המונע עצמו משמחה זו, ראוי להפרע ממנו, שנאמר: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב". (דברים כה מז). וכל המגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו במקומות אלו, הרי זה חוטא ושוטה. ועל זה נאמר: "אל תתהדר לפני מלך" (משלי כה ו). וכל המשפיל עצמו ומקל גופו במקומות אלו, הוא הגדול המכובד העובד את ה' מאהבה. וכן נאמר בדוד מלך ישראל: "והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה'" (שמואל ב, ו טז). ואמר על זה: "ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני" (שמואל ב, ו כב). וזו היא הגדולה והכבוד לשמוח לפני ה' יתברך. ולכן מצווה רבה לשמוח בשמחת התורה בטיפוח וריקוד ובשירות ובתשבחות, אבל אסור להשמיע כלי שיר ביום־טוב, ואסור לטפח ולרקוד ביום־טוב של סוכות, כמו בכל יום־טוב, זולת בשמחת תורה בלבד שהתירו לכבוד התורה. (רמב"ם, שם פ"ח הט"ו).
