קישוטים
ס. על הפסוק "זה אלי ואנוהו" (שמות טו ב) אמרו חז"ל "התנאה לפניו במצות, עשה לפניו סוכה נאה וכו'" (שבת קלג ב). ומכאן נהגו בישראל לקשט את הסוכה בבגדים ובכלים החשובים של הבית.
סא. קישוטי הסוכה אסורים בהנאה אפילו אם נפלו לרצפה. וכיוון שאסורין בהנאה, אסורין בטלטול בשבת וביום־טוב משום מוקצה. לכן טוב לתלות את הקישוטים במקום גבוה, שלא יקחו מהם הילדים הקטנים. (שו"ע תרלח סע' ב ונו"כ).
סב. אנו נוהגים לומר תנאי זה: "אני שם את הקישוטים בסוכה, אך אשתמש בהם בכל עת שארצה". ואפשר לומר "איני בודל מהם כל בין השמשות", ותנאי זה צריך להיות לפני השקיעה של ערב סוכות (שו"ע שם). ואם עשה תנאי זה מותר לו להשתמש בקישוטים שנפלו. וטוב שלא לסמוך על תנאי זה, ולא לקחת לכתחילה מהקישוטים לצורך חול. אין התנאי הנ"ל מועיל לגבי דפנות הסוכה או הסכך. (עיין שו"ע שם ס"ק א').
סג. מותר להוריד את סדיני הסוכה בשעה שיורד גשם בכדי שלא יתקלקלו, ואף על פי שמעיקר הדין הם מוקצים למצווה, מותר לטלטלם כיוון שדעת רוב בני אדם ששמים את הסדינים על דעת כן, וכאילו עשו על כך תנאי. ומכל מקום טוב להתנות לפני החג ולומר: "אני שם את הסדינים בסוכה, אך אשתמש בהם בכל עת שארצה" (רמ"א שם). אמנם אם הסדינים מחוברים בנעצים וכדו' – אסור להורידם ביום־טוב.
סד. אסור לחקוק פסוק "בסכת תשבו" וגו' או שאר פסוקים, על דלעת וכיוצא בו לנוי סוכה מחשש שמא יבוא הפסוק לידי בזיון, ועוד דאסור לכתוב פסוק שלא לצורך. (כה"ח שם ס"ק גן. מ"ב שם ס"ק כד).
סה. מי שזהיר במצוות סוכה לעשות אותה כתיקונה, מובטח לו שלא תהיה מריבה בתוך ביתו כל אותה שנה. (יפה ללב ה, סי' ג).
