אגידת הלולב
צג. יש לאגוד את ההדסים והערבות עם הלולב שיהיו כולם אגודה אחת משום "זה אלי ואנוהו". האגידה צריכה להיות בקשירה ממש דהיינו שני קשרים זה על גבי זה. (שו"ע תרנא סע' א). ואין להסתפק במה שתוחבין את ההדסים והערבות ב"קוישיקלך", אלא צריכים לקושרם בקשר כפול. (כה"ח שם ס"ק יא משנ"ב ס"ק ח).
צד. צריכין להשגיח שההדסים והערבות יהיו מונחים כדרך גדילתם, דהיינו מקום החתך למטה, שאם נתהפך אפילו רק ענף אחד – גם בדיעבד אינו יוצא. (שו"ע שם סע' ב משנ"ב טז כה"ח ס"ק לד).
צה. מנהג האר"י לאגוד הדס אחד בימין והדס אחד בשמאל (כשהשדרה באמצע מול פניו) והדס אחד באמצע נוטה לצד ימין. ערבה אחת בימין וערבה אחת בשמאל, וכן נוהגים. וקושרים את הלולב עד ראשו ממש. יש קושרים י"ח קשירות ויש קושרים בחוט עד סופו לנאותו. (כה"ח שם ס"ק יד, טז, יז).
צו. לדעת המשנ"ב (ס"ק יב) ינהג כך רק מי שמוחזק לחסיד. אבל כלל הציבור יניח את שלשת ההדסים מימין ואת שתי הערבות משמאל.
צז. בשעה שאוגדם יהיו למטה הכל שווים, כדי שכשיטול את הלולב יאחוז את כולם. כיון שלכתחילה צריך לאחוז לא רק בלולב עצמו אלא גם במיניו. ומכל מקום יש לראות שיהיה ההדס מעט גבוה מן הערבה. וצריך להשגיח שתצא השדרה של הלולב למעלה מן ההדסים והערבות לכל הפחות טפח. (שו"ע תרנ סע' א. רמ"א תרנא סע' א).
צח. אסור לאגוד את הלולב ביום־טוב ולכן אם לא קשר בערב יום־טוב או שקשר והותרה האגודה, אסור לקשור קשר כפול אלא קשר עניבה בלבד. או שיכרוך את החוט סביב הלולב והמינים ויתחוב את ראש החוט לתוך העגול הכרוך (שו"ע תרנא סע' א ועיין משנ"ב ס"ק יא).
