הושענא רבא
מט. קיצור לשון שער הכוונות דרוש ו של סוכות קו ג (ע"פ חוק"ע) :
בענין מסירת הפתקין, אמיתות הענין הוא זה כי הנה עיקר הדין נידון ונגמר בחצות ראשונה של ליל הושענא רבה, ואז תיכף אחר חצות אתעדי צולמא מעל ריישיהו דמאן דאיחתים ח"ו למיתה. לכן נוהגים לעסוק בחצי הלילה הראשון עד חצות בספר "דברים". ואמנם עיקר הדין עתה הוא להימסר הפתקין שנחתמו בנעילת יום הכיפורים אם לא חזרו בתשובה כל הימים שמן יום הכיפורים עד הושענא רבה. ונמסרים הפתקין ביד השלוחין לפעול הדין והמשפט למי שנתחייב, אבל אף על פי שנמסרו הפתקין בידם לא ניתן להם רשות לפעול המשפט והעונש הכתוב באותם הפתקים עד יום שמיני עצרת, כדי לתת עוד זמן את החוטאים שישובו בתשובה ביום ההוא של הושענא רבה. ואם ישובו, יחזרו לקחת הפתקים מיד השלוחים ואם לאו אין עוד תקנה בתשובה. ולכן כל יום הושענא רבה יש בו קצת דין עד יום שמיני עצרת. לכן נוהגים לומר תהילים וסליחות אחר חצות ליל הושענא רבה, אבל לא יאמר "ויעבור". לכן צריך האדם ליזהר לכוין דעתו מאוד מאוד בתפילת הושענא רבה ובכל מעשיו ביום ההוא, כיוון שעדיין יש לו תקנה אז. כנ"ל.
נ. לימוד הלילה – ביום אחרון של חול המועד הוא הושענא רבה. נוהגין להיות ניעורים בלילה ולעסוק בתורה כמו שנדפס הסדר, לפי שבחג נידונין על המים, וכל חיי האדם תלויים במים, והיום הוא יום האחרון של החג והכל הולך אחר החיתום. (עיין שו"ע תרסד סע' א ומשנ"ב שם ס"ק א וכה"ח שם ס"ק ג ד).
נא. מרבים בתפילות ותחנונים בהושענא רבה כי הוא סיום נ"א יום שניתנו לישראל בחסד עליון לעשות תשובה ותתקבל תשובתם. והם שלושים יום של אלול, וכ"א יום של תשרי. חלקם תשובה מתוך יראה וחלקם מאהבה. ויום זה הוא סיום נ"א יום. לכן נקרא "הושע-נא רבה". (בא"ח וזאת הברכה א).
נב. לפי הזוהר הקדוש כל גזר דין שנגזר על אדם נחתם בחותם פנימי וחותם חיצוני. הפנימי נחתם ביום הכיפורים, ובליל הושענא רבה בעת חצות לילה נגמר ונעשה חותם החיצון למעלה. וזה מה שנקרא "מסירת הפתקין" למלאכים. פתקין שבהם כתוב פסק הדין שנגזר על האדם ביום הכיפורים. וראוי שישוב אדם במהרה, כי אינו דומה מי ששב בתשובה לפני מסירת הפתקין, למי ששב בתשובה לאחריה. ואף על פי שנמסרו הפתקין, יש עוד זמן להצלה עד שמיני עצרת. לכן צריך להתעורר בתשובה גדולה בהושענא רבה, ויהי לב האדם חרד בתשובה כל היום. (בא"ח שם ב).
נג. ילמד סדר המתוקן בשמחה ובהתלהבות סדר המתוקן, ספר "דברים", מדרש, אדרא זוטא, ותהילים כולו עם ז' כורתי ברית. ובלימוד ספר משנה תורה נעשה עיקר התיקון הראוי. מעט קודם חצות הלילה יאמר קריאת שמע שעל המיטה עם הפסוקים המצורפים לה. ואחר חצות הלילה יאמר ברכות השחר, ורק ברכות התורה לא יאמר אלא עד אחר עמוד השחר. (בא"ח שם ג. עיין בהלכות "ברכות השחר").
נד. יש נוהגים להסתכל בליל הושענא רבה בעצמם, בכוונה לראות האם יש להם צל של צל, לדעת אם יחיו או ימותו באותה שנה. ואין ראוי לעשות כן לחקור ולדרוש על העתידות, וכבר כתבה התורה "תמים תהיה עם ה' אלהיך" (דברים יג יח) ו"הולך בתם ילך בטח" (משלי י ט). ו"שמר פתאים ה'". (תהלים קטז ו). וישוב אדם אל ה' בכל ליבו. (ועיין לכה"ח תרסג ס"ק חי יט ורמ"א שם).
נה. מי שרגיל ללמוד בכל הושענא רבה ומת לו מת בחג, יכול להשתתף בלימוד של הושענא רבה כדרכו. (כה"ח תרסד ס"ק ו).
נו. תפילת הבוקר – צריך להתפלל בזמן הנץ החמה. ובשעת דחק שהציבור עייף אפשר להתפלל עם עמוד השחר, רק צריך לדקדק היטב שלא יטעו באור הלבנה ויאמרו ברכות קריאת שמע קודם עמוד השחר. וידוע דבזמן מהרי"ל ז"ל טעו בכך, והתפללו קודם עמוד השחר וגזר המהרי"ל ז"ל תענית ציבור ג' ימים בגלל זה. (בא"ח וזאת הברכה ד כה"ח תרסד ס"ק ח).
נז. יתפללו שחרית ומוסף בהתלהבות, כי מלבד החיוב שיש בזה מכח קדושת היום, עוד צריך להתפלל בהתלהבות כדי שלא תגבר עליו השינה ויבוא לידי כמה טעויות בתפילה וברכותיה ולכמה חסרונות מאחר שהיה ער כל הלילה (בא"ח שם).
נח. מנהג חסידי בית אל ההולכים ע"פ דברי האר"י ז"ל להתפלל בהושענא רבה כרגיל כמו כל יום חול המועד, (כה"ח תרסד ס"ק יא). ואין אומרים "נשמת" לפני "ישתבח". (רמ"א שם סע' א).
נט. בהלל מנענעים בלולב כמו בכל חול המועד ואין מנענעים בערבה. (עיין שו"ע תרסד סע' ג י שמנענעים בערבה ולא נהגו כן ולרמ"א מקפידים לנענע בשניהם ואעפ"כ כתב טוב לא ליטלנה יחד עם הלולב).
ס. הקפות – אחרי הלל מקיפין שבע פעמים את התיבה ומרבים בתחנונים, אך אין אומרים סליחות של י"ג מידות ו"ויעבור" כמו בחודש אלול, כיוון שאנחנו בתוך ימי חול המועד. ואומרים "רחמנא אידכר לן קיימיה וכו'", "אלוהינו שבשמים", "דעני לעניי", "ה' הוא האלהים", "ה' מלך", "עשה למען שמך" וכיוצא בהם שהם בקשות ותחנונים. (עיין כה"ח שם ס"ק ג).
סא. חבטת ערבה – הטוב ביותר לעשות חבטת ערבה אחרי ההושענות. אומרים קדיש "תתקבל" של שחרית וחובטים בערבה. ויקפידו להשאיר אדם אחד אצל התיבה ליד ספר התורה. ויש שמחזירים את ספר התורה אחרי קדיש "תתקבל" ויוצאים לחבטה ואחר כך מוציאים אותו שנית. ויש חובטים בערבה אחרי מוסף. (עיין בא"ח וזאת הברכה ו).
סב. מנהג נביאים שכל אחד יטול ביום זה חמש ערבות כשרות לחבטת ערבה מלבד הערבות שבלולב. וצריכות ערבות אלו להיות כשרות כמו הערבה שבלולב. אלא שאם נשרו רוב עלין ואפילו לא נשאר בה אלא עלה אחד כשרה, ומכל מקום הידור מצווה הוא שיהיו בה עלין הרבה. (שו"ע תרסד סע' ד. בא"ח שם ז ורמ"א שם סע' ד).
סג. לכתחילה אין לקחת את הערבה שבלולב לחביטת הערבה, אלא בשעת הדחק שקשה להשיג ערבה אחרת.
סד. אחרי חבטת ערבה במקום הצורך יכול למסור את הערבה לחבירו שיחבוט בה, ובלבד שהערבה נשארה עדיין לפחות עם רוב העלים.
סה. יש לקשור את הערבות האלו בחוט או בדבר אחר ולחבוט בהן על קרקע לא מרוצפת חמש פעמים ולומר "חביט חביט ולא בריך" כיוון שאין מברכים על חבטת ערבה. ואומרים תפילות מיוחדות הכתובות במחזורים. (עיין כה"ח שם ס"ק לה, לו. בא"ח שם).
סו. לדעת חכמי הקבלה לא יחבוט חזק שלא יפסול את הערבות ולדעת הביכורי יעקב יש להכות עד שיסירו את העלין ואין דעת הבא"ח נוחה מזה. (עיין פרשת וזאת הברכה ז).
סז. יש נוהגים לומר "נשמת כל חי" אחרי מוסף (וחבטת ערבה) ללא ברכת "ישתבח". ואומרים אותו אחרי מוסף, ונהוג לפתוח את ההיכל באמירתו. (עיין כה"ח שם ס"ק טל).
סח. אחרי "נשמת כל חי" אומרים: "הרי אנחנו מקבלים עלינו בלי נדר קבלה גמורה לשנה הבאה עלינו לחיים, טובה ולברכה כעת הזאת וכעונה הזאת יום הושענא רבה אחר תפלת שחרית לומר הלל נוסח 'נשמת כל חי'. ויהי רצון מלפני אלהי השמים הוא יזכנו ויחיינו ונזכה ונחיה לשנים רבות. אמן כן יהי רצון". (כה"ח שם).
סט. לאחר החבטה לא יזרקנה על הקרקע משום ביזוי מצווה. וטוב להצניעה ולהשליכה בתוך האש שאופין מצות, הואיל ואיתעביד בה חדא מצווה ליתעביד בה מצווה אחריתא. (שו"ע שם סע' ח. רמ"א שם סע' ט. בא"ח וזאת הברכה ח).
ע. מלאכה – רגילים שלא לעשות מלאכת חול בהושענא רבה עד אחרי שיוצאים מבית הכנסת, ויש שמוציאים מכיסם אפילו את הארנק. מיהו אם דרכו לתת צדקה בתפילת שחרית או רגיל לתת ג' פרוטות ב"ויברך דוד", לא יבטל מצוות יקרות אלו בשביל חסידות זו. (בא"ח שם ה).
עא. מהלכות הושענא רבא – ביום הושענא רבה קוראים שניים מקרא ואחד תרגום לפרשת "וזאת הברכה". ואם שכח, יקרא אותה ביום "שמחת תורה" אחרי מנחה. (עיין בא"ח שם טו).
עב. טוב לאכול דבר מה בסוף יום הושענא רבה בסוכה ואחר כך לומר "יהי רצון מלפניך וכו' שבזכות קיום מצות סוכה וכו' נזכה וכו'". (רמ"א תרסז. כה"ח שם ס"ק ח).
עג. בהושענא רבה סמוך לחשיכה יכול לפנות את הכלים שהוא צריך מן הסוכה לתוך הבית אף על פי שעדיין הוא חג הסוכות. אמנם אינו רשאי לפרק את הסוכה (שו"ע תרסו) והסוכה והנוי שלה אסורים גם בשמיני עצרת.
עד. אסור לאכול את האתרוג ביום הושענא רבה, ומותר לאכלו ביום שמיני עצרת (שו"ע תרסה סע' א. בא"ח וזאת הברכה י).
עה. ביום הושענא רבה יקרא בספר יהושע בפרק ו מפסוק "ויריחו סוגרת ומסוגרת" עד "ויאמר יהושע אל העם". בגמרא ירושלמי, (סוכה פ"ד ה"ג) נאמר שהיו מקיפים שבע פעמים ביום הושענא רבה, זכר לנס שנעשה ביריחו. וטוב לומר גם פסוקים מחגי פרק ב, מ"בשביעי בעשרים ואחד" עד "ובמקום הזה אתן שלום". (עיין ירושלמי סוכה פרק ד הלכה ג. בא"ח וזאת הברכה ט).
