הסכך
כג. חומר הסכך – הסכך צריך שיהיה מדברים שהם גידולי קרקע ואינם מקבלים טומאה. (שו"ע תרכט סע' א).
כד. הטוב ביותר להניח סכך של ענפי אילנות או קנים, ויקפיד שהקנים והענפים לא יהיו קשורים יחד. (שו"ע תרכט סע' א).
כה. כמות – צריך להניח סכך עד שתהא "צלתה מרובה מחמתה", שאם היה "חמתה מרובה מצלתה" פסולה מן התורה. ואם בסכך למעלה שניהם שווים גם כן פסולה, כיוון שעל הקרקע חמתה מרובה. לכן צריכין ליזהר להניח הרבה סכך, שאפילו לאחר שיתייבש, תהא צלתה מרובה. (שו"ע תרלא סע' א).
כו. צריכין ליזהר שלא יהא במקום אחד אוויר ג' טפחים. (תרלב סע' ב) ולכתחילה צריך שיהא אוויר קצת בין הסכך כדי שייראו הכוכבים. (תרלא סע' ג) אמנם אם שם הרבה סכך עד שנהיתה הסוכה מעובה כמין בית, בשעת הדחק כשרה. (שו"ע תרסא סע' ג, כה"ח שם ס"ק י יב).
כז. להניח אחרי הדפנות – יש להניח את הסכך אחרי שעושים דפנות כיוון שעיקר הסוכה הוא הסכך, ואם הניח סכך קודם לדפנות, יש מתירים ויש אוסרים. לכן יגביה כל ענף מן הסכך ויחזור ויניחנו לשם סוכה וזה יעשה בערב חג או בחול המועד, אבל לא ביום־טוב.
כח. אם נזכר ביום טוב ששם את הסכך קודם הדפנות – יש אומרים שיאכל אצל שכנו, ויש אומרים שמותר לאכול בסוכתו, אך לא יברך "לישב בסוכה". (עיין שו"ע, רמ"א תרלה סע' א. ועיין ט"ז שם, מג"א ס"ק ד', גאון ס"ק ד', ברכ"י ס"ק ב', מ"ב ס"ק ט', כה"ח שם ס"ק יח. ולדעת בא"ח האזינו ב, פסול אף בדיעבד אם לא הגביה, ויש שמתירים בשעת הדחק).
כט. אם סכך ע"ג דפנות כראוי ואחר כך נפלו הדפנות חוזר ומעמידם ואין צריך להגביה הסכך. (ר"פ ח"א או"ח סי' ל"ד, כה"ח תרלא ס"ק יח).
ל. לכתחילה ראוי להחמיר שלא קטן ולא גוי יניחו סכך על הסוכה. (שדי חמד מערכת סוכה סי' ב ס"ק ג).
לא. סכך פסול – אין לסכך בסכך שריחו רע, ולא בעלים שנושרים או מתייבשים מהר. (שו"ע תרכט סע' יד).
לב. אין לסכך בשברי רהיטים, אפילו מעץ, כגון רגלי כסא או מדפי ארון או שולחן, כיוון שהם באו מכלי המקבל טומאה. וכל שכן שאין לסכך בכלים ממש. (שו"ע שם סע' ב).
לג. סכך פסול שאינו רחב ג' טפחים (24 ס"מ) והוא בטל בסוכה ברוב, מותר לישון תחתיו. (עיין שו"ע תרלב סע' א).
לד. יש להניח את קישוטי הסוכה שתלויים בסכך, תוך ד' טפחים (32 ס"מ) לסכך, אך מנורה וכדו' שיש בה סכנה ירחיקנה מהסכך ולא יאכל ולא יישן תחתיה (עיין שו"ע תרכז סע' ד והחונים עליו. בא"ח האזינו ב).
לה. יזהר שלא לבנות סוכתו מתחת לחבלי תליית כביסה, שמא יתלו בהם כביסה ותפסל סוכתו. ואם אין ברירה אחרת יעשה, ומכל מקום בשעה שאוכל או ישן לא ישב מתחתם אם יש עליהם כביסה, ולאחר שתוסר הכביסה חוזרת הסוכה לכשרותה, אבל בחבלים לבד אין איסור. (אחרונים, עיין רש"י סוכה דף ט', מ"ב תרכ"ו ס"ק י"ז. מג"א תרכ"ו ס"ק ו', ט"ז שם ס"ק ג').
לו. סכך גזול – לא יקטוף ענפים לסכך מבלי לקבל רשות מבעל הבית, אף על פי שמשער בדעתו שבעל הבית ירשה לו. (שו"ע, רמ"א תרלז סע' ג).
לז. קרקע של גוי בארץ ישראל היא בחזקת קרקע שנגזלה מיהודי שאינו ידוע לנו. לכן יימנע כל יהודי לקצוץ עצים בעצמו מקרקע גוי, כיוון שאז הקוטף גוזל את בעל הקרקע האמיתי. אמנם אם הגוי קצץ ענפים משדהו ומכר לישראל, מותר להשתמש בהם. (עיין רמ"א שם והחונים עליו).
לח. אסור לסכך בסכך שנקצץ מאילנות השייכים לעיריה, לקק"ל, למנהל מקרקעי ישראל (עיין למשנ"ב תרלז ס"ק א) או לשטח של מושב וכד'. אם סיכך בהם ונזכר בליל סוכות שלא קיבל רשות, יחליט בדעתו לשלם לבעלי העצים את מחיר הסכך, ואז יהיה מותר לו לשבת בסוכה, ואעפ"כ יש אומרים שלא יברך "לישב בסוכה". אולם אם שילם לבעל העצים, אפילו שילם אחרי שלקח בלי רשות – יכול לישב בסוכה ולברך עליה. ואפילו לא שילם, אלא הסכים עם בעל העצים שישלם לו אחרי סוכות – יכול לשבת בסוכה ולברך עליה. (עיין כה"ח שם ס"ק כט, ל, לא. מ"ב שם ס"ק טו, טז).
לט. סכך לנצח – יש כמה סוגים, חלקם פסולים ממש, וחלקם כשרים בדיעבד (שמא הקרש היה "כלי" המקבל טומאה, והחוטים המחזיקים פסולים, ועוד יש לחוש ל"גזירת תקרה") ולכן אין ראוי לסכך ב"סכך לנצח", אלא בענפי אילנות. וכתב הרמב"ם (הל' סוכה פ"ה ה"ד) שגזרו חז"ל שלא לסכך באניצי פשתן "מפני שנשתנית צורתו וכאילו אינו מגידולי קרקע" והוא הדין כאן. בדיעבד אם מתארח אצל אנשים אחרים שסיככו ב"סכך לנצח", יכול לאכול אצלם ולהסתמך על המקילים. (עיין שו"ע תרכט סע' ב, ו, יד ונו"כ).
מ. יש שנהגו שלא לסכך ב"פלפונים" שהם קרשים דקים ומשופים, אלא רק בעצים לא משופים, ויש שנהגו לסכך בהם ובלבד שלא יהיו מארון או מארגז שפורק. (אחרונים).
מא. המניח קרשים כשרים על הסוכה, יקפיד שלא יהיה רווח אוויר בין קרש לקרש על פני כל אורך הסוכה. ואם יש רווח אוויר שכזה – יניח ענפים או קרש לרוחב הסוכה כדי שלא יהיה רווח אוויר מקצה לקצה של הסוכה, אך אין זה מעכב. (כה"ח תרכט ס"ק מה, צט, קא. עיין מ"ב תרלב ס"ק יא. כה"ח שם ס"ק יט).
מב. פרגולה – אם הפרגולה חמתה מרובה מצלתה, דהיינו שיש ריוח בין עץ לעץ כמלוא עץ או יותר, אף על פי שמחוברת לקרקע במסמרים יניח ביניהם סכך ירוק רגיל ותיהיה כשרה.
מג. אם יש ריוח בין עץ לעץ פחות ממלוא עץ – יסיר עץ אחד מבין שני עצים ויסכך ביניהם.
מד. פרגולה שהיא באלכסון – כדי שיהיה צל כל השנה ואם מסתכלים מלמטה למעלה, לא רואים את השמים או שרואים בפחות ממחצית שטח הסכך – יעשה שאלת חכם. (עיין רש"י סוכה דף ט': "שמע מינה מהכא שמסככין על קני הגג וכו'", מג"א תרכ"ו ס"ק ו', ט"ז שם ס"ק ג').
מה. פרגולה שהיו עליה רעפים – העושה סוכתו תחת גג שהיו עליו רעפים או תחת גג שהיה פרוס עליו ברזט והסירם, אף על פי שלא עשה מעשה בעצים המעמידים אותם, כשרה, כיון שעשה מעשה ברעפים או בברזנט ה"ז מועיל כאילו עשה מעשה בגוף העצים והתקינם לשם סוכה. אך אם מראש היה הגג כך בלא רעפים או ברזנט – צריך לעשות מעשה בעצים, ואם לא עשה הרי זה סכך פסול. (רמ"א תרכ"ו ס"ק י', מג"א שם, מ"ב שם ס"ק י"ז, ועיין כה"ח ס"ק ל'-ל"ב).
מו. סוכה ישנה – שנבנתה שלא לשם סוכות שלושים יום קודם חג סוכות – כשרה, ובלבד שלפני החג יחדש בה משהו לקראת סוכות שינענע מעט סכך אפילו רק סכך בגודל בגודל 10 על 10 ס"מ. ואם נענע את הסכך על פני כל אורך הסוכה אפילו ברוחב כל שהוא – כשרה. סוכה שנבנתה תוך שלושים יום לחג סוכות, מן הסתם נבנתה לשם חג – וכשרה. (שו"ע א כה"ח ס"ק ב-ה משנ"ב ג-ה ועיין לקמן).
מז. כל האמור ב"סוכה ישנה" – זה דווקא בסכך שנעשה לשם צל. אבל אין שום חשש בדפנות ישנות. וכשיש סכך שנעשה לשם צניעות – חייב לנענע את הסכך בערב סוכות. (עיין שו"ע תרלו סע' א והחונים עליהם).
מח. "סוכה ישנה" שנבנתה במיוחד לשם חג יש אומרים שצריך לחדש בה דבר ויש מכשירים אפילו לא חידש בה שום דבר ונבנתה זמן רב לפני החג. ובשעת דחק סומכים על המקילים בזה. (עיין שו"ע שם).
מט. סוכה שבנויה לשם סוכות ויש עליה סכך קבוע, ומשתמש בה כל השנה – מעיקר הדין אינו צריך לחדש בה כלום, ויש מחמירים לחדש משהו, וטוב לעשות כן. (עיין שו"ע שם).
נ. "לשם יחוד" – טוב לומר לשם יחוד לפני שמניח את הסכך, כי בהנחה זו הוא מקים מצווה, רק שלא נוהגים לברך עליה. (ויש נוסח מיוחד בלשון חכמים).
נא. ה"מעמיד" – את הסכך ראוי שלא יהיה דבר המקבל טומאה. ולכן אין להניח סכך על עמודי מתכת של "סוכות לנצח" וכדו' שהם "דבר המקבל טומאה" ולא יסכך על חוטי נילון וכל כיוצא בזה. אלא יניח קרשים על עמודי המתכת, ועליהם יניח את הסכך.
נב. אם בדיעבד שהעמיד את הסכך על הברזל – הסוכה כשרה ובפרט אם העמודים מחוברים לקרקע, ואעפ"כ יתקן דבר זה בהקדם אפילו בחול המועד (עיין שו"ע תרכט סע' ז, ח ונו"כ.).
נג. אין להניח דבר המקבל טומאה על הסכך בכדי שלא יעוף. (רמ"א תרכ"ט סע' ז בשם מהרי"ל – עיין מג"א וט"ז תרכ"ט סעי' ז' בהסבר ספקו של השו"ע. מ"ב שם, כה"ח ס"ק נ', נ"א, כה"ח תר"ל ס"ק ח"פ, פ"ט).
נד. מותר לכתחילה לקשור במסמרים או בחבלים את העצים שעליהם עומד הסכך, אבל אין – לקשור את הסכך עצמו בחוטים או בדבר שאין מסככים בו, ואם רוצה לקשור יקשור בעלי דקלים. ובדיעבד אם קשר – כשר ויתקן בחול המועד בהקדם. (שו"ע תרכט סע' ח. מ"ב שם ס"ק כו. עיין כה"ח שם ס"ק נו ועיין גר"א ס"ק י"א, י"ב, מ"ב ס"ק כ"ו, חזו"א קמ"ג ב').
נה. מותר להעמיד סכך ע"ג קיר או קרקע, כיון שאין חשש שיסככו בו (הר"ן) ואף על פי שבתוך הקיר יש ברזל המעמידו – מותר, כיון שהוא בטל לגבי הקיר (חזו"א קמ"ג).
נו. יש מי שאומר שמותר להעמיד את הסכך ע"ג ברזל המחובר לקרקע, שהוא כבנין שאינו מקבל טומאה (גינת ורדים כלל ד'), ויש אוסרים (שמחת השואבה ט"ז, עיין שד"ח מערכת סוכה סי' ב' אות כ' שמשמע ממנו שאין לסמוך על סברת מחובר להתיר. ועיין עוד עיקרי הד"ט ל"ב, כה"ח תרכ"ו ס"ק מ' וס"ק מ"ב). וכיון שנחלקו בזה אין לעשות כן, אלא בשעת הדחק.
נז. העושה סוכתו תחת האילן – הרי היא פסולה. אמנם אם יש רק מעט ענפים מעל סוכתו, יכול לעשות אחד משני דברים: א) להניח סכך רב על סוכתו, עד שאפילו אם יפסל הסכך שכנגד ענפי האילן, ישאר די סכך להכשיר את הסוכה. ב) לערבב את כל ענפי האילן עם הסכך שבסוכתו כך שהענפים יהיו בטלים ברוב. וגם במקרה זה ראוי שיהיה הרבה סכך כשר שגם בלעדי ענפי האילן, הסכך יספיק לסוכה (שו"ע תרכו סע' א), ואעפ"כ ראוי לשאול שאלת חכם בעניין זה.
נח. אם יש ענפי אילן רבים מעל הסוכה, כך שאינו יכול לעשות מה שמוצע לעיל, עליו לבדוק היטב כמה ענפים צריך לקצוץ? ומה גודל הסוכה? וכמה ענפים אפשר לערב עם הסכך? והטוב ביותר לחפש מקום אחר לסוכה, או לקצוץ מענפי האילן ואם אי אפשר – ישאל שאלת חכם. (אחרונים).
נט. אם קוצץ את ענפי האילן והם נשארים מונחים על הסוכה, אין הם יכולים להחשב כסכך כשר אף על פי שהם מנותקים מהאילן, כיוון שכתוב "חג הסכת תעשה לך" (דברים טז יג) ודרשו חז"ל "תעשה ולא מן העשוי" (סוכה יא ב). ולכן לאחר שקצץ את ענפי האילן צריך להגביה כל ענף מן הסכך ויחזור ויניחנו לשם סוכה. (שו"ע תרכו סע' ב).
