הלכות בנית סוכה
א. מצווה על כל אדם לעסוק בעצמו בבניית הסוכה ובהנחת הסכך אף על פי שהוא אדם מכובד, וזהו כבודו שעוסק בעצמו במצווה ואם לא יכול לבנות בעצמו – ימנה שליח לשם כך. (כה"ח תרכה ס"ק יא). ומן הראוי היה לברך "שהחיינו" על עשיית הסוכה, אלא שאנו סומכין על ברכת "שהחיינו" שאומרים בקידוש. (שו"ע תרמא ונו"כ שם. וטוב לומר "לשם יחוד" קודם הנחת הסכך מ"לשון חכמים" א, סי' כט).
ב. אף על פי שיוצאים בסוכה שאולה, מצווה על כל אדם להשתדל לעשות סוכה משלו בחצרו. ומי שעושה סוכה הקב"ה מסכך עליו בעולם הבא ומגן עליו מכל מלאכי חבלה. (סידור בית שואבה אות ח' משם התיקונים, ספר הפרדס בשם רש"י כה"ח תרכ"ה ס"ק ז').
ג. מקום הסוכה – יבחר מקום נקי להעמיד את הסוכה. ולא יעמידנה ליד פח אשפה וכדו' מקום שיש בו ריח רע כיוון שאי אפשר לישון או לאכול או לברך במקום כזה. ויש אומרים שסוכה כזו אינה כשרה כלל. (רמ"א תרמ סע' ד ונו"כ שם).
ד. יש להעמיד את הסוכה במקום השייך לו או במקום שיש לו רשות להעמיד את הסוכה. אמנם אם העמיד את הסוכה ברשות הרבים או במקום שאינו שלו, בדיעבד הסוכה כשרה כיוון שקרקע אינה נגזלת. (שו"ע, רמ"א תרלז סע' ג).
ה. דפנות מעץ – בכל סוכה צריך להיות לפחות שלוש דפנות וסכך. את הדפנות אפשר לעשות מכל דבר העומד בפני הרוח, ואפילו ברזל. אמנם יש אומרים שראוי לבנות את הדפנות מעצים ולהניח אותן כדרך גדילתן (ב"ח תרל), ואף על פי שאין כך הלכה, מי שעושה כן תבוא עליו ברכה.
ו. קישוט – יהדר ליפות את הסוכה ולקשט אותה כפי כוחו משום "זה אלי ואנוהו", ואמרו ז"ל: "התנאה לפניו במצות, עשה לפניו סוכה נאה." (שבת קלג ב).
ז. סוכה על רכב – סוכה העשויה על טנדר, נגמ"ש או ספינה – כשרה, ואפשר לברך בתוכה "לישב בסוכה" בכל המקרים שמברכים בסוכה רגילה אף כשהיא נוסעת. (עיין שו"ע תרכח סע' ד וכה"ח ס"ק יד).
ח. שטח הסוכה – צריך להיות לכל הפחות שבעה טפחים על שבעה טפחים במרובע (56 על 56 ס"מ). וסוכה ברוחב 40 ס"מ ובאורך של מטר אינה כשרה אף על פי ששטחה גדול יותר, כיוון שאין אפשרות לגור בה. בבתים משותפים יש לפעמים מרפסות צרות ביותר וארוכות, וצריך להקפיד שיהיה ברוחב הסוכה ובאורכה לפחות 56 ס"מ על 56 ס"מ. (שו"ע תרלד סע' א) ולדעת החזו"א 70-70 ס"מ.
ט. גובה הסוכה – צריך להיות לפחות עשרה טפחים (80 ס"מ ולדעת החזו"א מטר). כי זה הגובה המועט ביותר שבו בני אדם גרים (עיין ב"י תרלג ס"ק ט, שיש אומרים כי זה הלכה למשה מסיני – סוכה ה א). ולכן אם יש פסול בדפנות במקום שהוא מעל לעשרה טפחים, ומתחת להן הדפנות כשרות, הסוכה כשרה. (שו"ע שם סע' ט).
י. סוכה שגבוהה למעלה מעשרים אמה (9.6 מטר) – פסולה. (שו"ע תרלט ס"א).
יא. מזוזה – סוכה היא דירת עראי, ופטורה מן המזוזה. (סוכה ח ב). אך מרפסת שמשתמשים בה כל השנה, חייבת במזוזה. וגם כשבונים בה סוכה לא נפטרה המרפסת מחובת מזוזה, ולכן לא צריך אחר החג לקבוע את המזוזה מחדש. אמנם אם היתה למרפסת תקרה והסירה על מנת לבנות סוכה, טוב להוריד את המזוזה ולקובעה מחדש אחרי שמחזיר את התקרה ולא יברך על קביעת המזוזה. (אחרונים).
יב. מוקצה – עצי הדפנות או עצי הסכך אסורים בהנאה עד אחר החג כיוון שהוקצו למצווה. ואפילו ליטול מהם קיסם לחצוץ שיניו אסור. ואפילו אם נפלו, אסורים. ולא יועיל בהם שום תנאי. (פרט לדופן רביעית במקרים מסוימים).
יג. יכול אדם להתנות על הקישוטים שישתמש בהם בכל עת שירצה. (שו"ע תרלח סע' א, ב). ויאמר לפני כניסת החג "איני בודל מהם כל בין השמשות של ערב יום טוב". (כלומר, אני מבדיל אותם במחשבה להשתמש בהם).
יד. סוכה שנפלה – או נפסלה, אפשר לתקנה או לבנותה מחדש בחול המועד. והוא הדין למי שלא הספיק לבנות סוכה ואפילו פשע ולא הכין סוכה במזיד, יכול לבנות סוכתו בחול המועד. (שו"ע תרלז סע' א).
טו. כשמפרקים את הסוכה אחרי החג, לא ידרוך על העצים ולא ישתמש בהם לדבר מגונה, משום דתשמישי מצווה הם כמו ציצית. ויש נוהגים להשתמש בעצי הסוכה לאפיית מצות או להגעלה בערב פסח. (בא"ח וזאת הברכה יא).
טז. מה קודם? – מי שאין לו כסף למצוות, תפילין קודם למזוזה, ושניהם קודמים לסוכה. וסוכה קודמת ללולב, אלא אם כן יכול לשבת בסוכת חבירו. (כה"ח תרכה ס"ק יג, יד).
