עקירה ב"רצה"

עקירה ב"רצה"

יג. הזמן בו עוקר את רגליו – כשמתחיל הש"ץ את ברכת ה"עבודה" ואומר מילת "רצה", צריכים כל הכהנים שבבית הכנסת לעקור רגליהם ממקומם ולהתקדם לכיוון הדוכן[1]. בדיעבד יכולים לעקור כל עוד שלא סיים הש"ץ את ברכת "רצה", דהיינו עד תיבות "המחזיר שכינתו לציון". אמנם אם כבר סיים הש"ץ ברכה זו – לא יעלה כלל לשאת כפיו[2].

יד. לא עקר – אם הכהן לא עקר רגליו ב"רצה" וסיים הש"ץ את ברכת "רצה": יש אומרים שאפילו אם אמרו לו לעלות – לא יעלה, ואם עלה – ירד. ויש אומרים שאם אמרו לו לעלות – לא יעלה, אך אם עלה – לא ירד, וכן נוהגים[3].

טו. נשיאת כפיים במקומו – גם כהן שמקומו הקבוע בבית הכנסת הוא באותו מקום שהכהנים נושאים שם את כפיהם או שהכהן עמד שם במקרה – צריך לעקור ממקומו ב"רצה" כדי לברך ברכת כהנים[4].

טז. כהן שאינו נושא כפיו – אם יש כהנים שאינם נושאים את כפיהם מאיזה סיבה שהיא – צריכים לצאת מבית הכנסת לפני שיגיע הש"ץ לברכת "רצה". ונוהגים שלא לחזור לבית הכנסת עד סיום ברכת הכהנים כדי שלא יאמרו עליהם שהם כהנים פסולים[5].

[1] שו"ע סי' קכ"ח סעי' ח'. בא"ח פרשת תצוה סעי' ט'.

[2] שו"ת רב פעלים ח"ד סי' ל"ד. כה"ח סי' קכ"ח ס"ק מ"ח. משנ"ב שם ס"ק כ"ה.

[3] בא"ח פרשת תצוה סעי' ט'. כה"ח סי' קכ"ח ס"ק נ"ג, נ"ד.

[4] בא"ח פרשת תצוה סעי' ט'. כה"ח סי' קכ"ח ס"ק נ'. ועיין עוד לקמן בדינים אלו בדיני "כהן שאיחר לתפילה".

[5] שו"ע סי' קכ"ח סעי' ד'. בא"ח פרשת תצוה סעי' י'.