חיוב הברכה

חיוב הברכה

א. מעלת הברכה – ברכת הכהנים[1] היא ברכה שציווה הקב"ה את בני אהרון הכהנים לברך בה את עם ישראל. מעלתה של ברכה זו גדולה ונשגבה מאוד[2], ואפילו כהן שאינו חכם ואינו מדקדק במצוות נושא כפיו, ואל תתמה ותאמר: "ומה תועיל ברכת הדיוט זה?" – שאין קיבול הברכה תלוי אלא בהקב"ה ולא בכהן, שנאמר: "ושמו את שמי על בנ"י ואני אברכם", כלומר הכהנים עושים את מצוותם שנצטוו בה, והקב"ה ברחמיו מברך את ישראל כחפצו[3].

ב. חובת הכהן לעלות ולברך – כהן שאין בו אחד מהדברים שמעכבים מלעלות לדוכן (עיין לקמן אלו דברים מעכבים), ואמרו לו לעלות לדוכן או ליטול את ידיו כדי שיעלה לדוכן או שהיה בבית הכנסת בשעה שקרא הש"ץ "כהנים" ולא עלה – הרי זה ביטל מצות עשה של "כה תברכו", וכאילו עבר על שלוש מצוות עשה[4], ומאבד טובה הרבה, ומראה את עצמו כמי שאינו חפץ במצוות ה' וברכתו[5].

• כל כהן שמברך ברכת כהנים מתברך מפי עליון, ועושה נחת רוח ליוצרו, כי טוב בעיני הקב"ה לברך את ישראל, ומקיים מצות עשה[6], ואפילו בזמן הזה מקיים מצווה מדאורייתא[7].
• טוב ויפה להנהיג בכל בתי הכנסיות שהכהנים יעלו לדוכן כל יום, ולא כמנהג שנהגו בעבר שמברכים רק בשבת ויו"ט, ותהילות לאל עליון נתפשט דבר זה בכל קהילות ישראל. ויזהר הכהן שלא לעשות תחבולות לבטל מצות עשה זו[8], ואפילו אם יש שם כהנים אחרים שמברכים אך הוא אינו מברך – עובר בעשה[9].

ג. דברים המונעים לישא כפיים – ששה דברים הם שמונעים מכהן לישא את כפיו: 1. לשון. 2. מומין. 3. עבירה. 4. שנים. 5. יין. 6. טומאת ידיים[10].

ד. לשון – אם הכהן עילג וקורא לאות "אלף" "עין" או להיפך, או שאינו יכול לבטא את האות "ח" כמו שצריך ובזה הוא שונה מאחרים, וכן כהן שמגמגם או שהוא כבד פה ולשון – לא ישא כפיו, כיון שדבר זה מסיח את דעת הציבור מהברכה[11]. אולם אם יש שם כהנים אחרים שנושאים כפיהם יחד איתו והוא אינו מגביה קולו – נושא את כפיו[12].

ה. מומין – אם יש לו מום בידיו, ברגליו או בפניו, וכן בכל מקום שהמום בולט – אינו נושא כפיו כיון שדבר זה מסיח את דעת הציבור מהברכה. והוא הדין לכהן שהיו ידיו צבועות. אבל אם הקהל רגילים בכהן הזה או שהטלית מסתירה את מומו – נושא את כפיו[13].

ו. עבירה – כהן שנשא נשים האסורות לו (כגון גרושה וכדו'), או שנטמא למתים, או שהרג את הנפש, וכן כהן שהמיר את דתו – אינו נושא את כפיו.

• יש אומרים שגם כהן שהרג נפש ע"י תאונה, וכן כהן המחלל שבת בפרהסיה אינם נושאים את כפיהם, וכן נוהגים. אמנם השב בתשובה ישאל לחכם אם מותר לו לשאת כפיו[14].
• כהן שהוא חלל מדאורייתא, כגון בן של כהן וגרושה – בטל ממנו דין כהונה ומותר לו להיטמא למת, וק"ו שאינו נושא כפיו[15].
• כהן חלל מדרבנן, כגון בן של כהן שנשא חלוצה – אינו נושא את כפיו, אך אף על פי כן אסור לו להיטמא למת[16].
• כהן שנשא גרושה, חלוצה או חללה – לא ישא כפיו ואין נוהגים בו קדושה, כגון שיעלה ראשון לספר תורה וכדו', ואף על פי כן אסור לו להיטמא למת[17].
• אין הבדל בין כהן המחזיר גרושתו לבין כהן שנושא גרושת אחרים, כיון שבשניהם יש איסור לאו[18].
• אם הכהן חזר בתשובה וגירש את אשתו או שאשתו מתה ונדר על דעת רבים שלא ליהנות מנשים שהוא אסור בהן – יכול לחזור ולשאת כפיו וחוזר לקדושותיו, אבל אם גירשה או מתה ולא נדר בהנאה – לא ישא כפיו[19].
• כהן שאינו נזהר מלהיטמא למת שאינו משבעה מתי מצווה שנטמא להם ואפילו בזמן הזה – אינו עולה לדוכן לשאת כפיו, ואין נוהגים בו קדושה כגון שיעלה ראשון לספר תורה וכדו' עד שישוב ויקבל עליו שלא להיטמא למתים[20].
• אם כהן עבר על שאר עבירות – אין הן מונעות ממנו את החיוב לקיים מצות עשה לישא כפיו[21], ואפילו שלא חזר בתשובה[22].

ז. שנים – כהן קטן לא יעלה לדוכן לבדו אלא רק אם יש שם עוד כהן שעולה איתו. ועלייה זו של הקטן היא מדין חינוך בלבד. אמנם אם הביא שתי שערות יכול לעלות לדוכן לבדו, ובתנאי שלא יעשה כן בקביעות. ואם יש לו חתימת זקן יכול לעלות בקביעות[23].

ח. יין – אם הכהן שתה רביעית יין שאינו מזוג בבת אחת, או ששתה יותר מרביעית יין מזוג אפילו ששתה אותו בהפסקות – לא ישא כפיו, כיון שאין ראשו צלול מספיק לנשיאת כפיים (ולכן אותם הנוהגים לעשות קידוש קודם מוסף יזהרו הכהנים שלא לשתות)[24].

ט. טומאת ידיים – כהן שלא נטל ידיו בשחרית או שיודע שידיו טמאות – לא ישא את כפיו (ועיין עוד לקמן בעניין נטילה זו)[25].

י. פנוי – כהן פנוי חייב לשאת את כפיו[26].

יא. כהן שאינו מוכר – אם בא אדם זר לבית הכנסת ואמר שהוא כהן – נאמן לעלות ולשאת את כפיו, כיון שניתן היום לברר בקלות אם הוא דובר אמת או לא[27].

יב. כתוב בזוהר הקדוש שאם הכהן שונא את הציבור או הציבור שונאים אותו – לא יעלה לשאת את כפיו כיון שזה סכנה הוא לו[28].

[1] במדבר ו', כ"ד-כ"ו.

[2] בא"ח פרשת תצוה בהקדמה.

[3] רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפיים פט"ו הלכה ו', ז'.

[4] "כה תברכו", "אמור להם", "ושמו את שמי" – עיין סוטה ל"ח ע"ב.

[5] שו"ע סי' קכ"ח סעי' ב'. כה"ח שם ס"ק ט"ז. בא"ח פרשת תצוה סעי' ד'.

[6] בא"ח פרשת תצוה סעי' ד'. חסד לאלפים סעי' א'. כה"ח שם ס"ק ט"ז.

[7] כה"ח סי' קכ"ח ס"ק י"א.

[8] חסד לאלפים סעי' א'. כה"ח סי' קכ"ח ס"ק ט"ז.

[9] כה"ח סי' קכ"ח ס"ק ט"ז.

[10] רמב"ם הלכות נשיאת כפיים פרק ט"ו.

[11] שו"ע סי' קכ"ח סעי' ל"ג. רמב"ם הלכות נשיאת כפיים פרק ט"ו הלכה א'.

[12] אחרונים.

[13] שו"ע סי' קכ"ח סעי' ל', ל"א, ל"ב. משנ"ב שם ס"ק קי"ד -קי"ז.

[14] שו"ע סי' קכ"ח סעי' ל"ה-ל"ז.כה"ח שם ס"ק ד"ר, ר"י, רי"ג. משנ"ב שם ס"ק קכ"ז, ק"ל, קל"ד. פר"ח שם ס"ק ל"ט.

[15] שו"ע סי' קכ"ח סעי' מ"ב. כה"ח שם ס"ק רמ"ט. עוד יוסף חי פרשת תצוה סעי' ו'.

[16] כה"ח סי' קכ"ח ס"ק ר"ן. עוד יוסף חי פרשת תצוה סעי' ו'.

[17] שו"ע סי' קכ"ח סעי' מ'. עוד יוסף חי פרשת תצוה סעי' ה'.

[18] עוד יוסף חי פרשת תצוה סעי' ה'. שו"ע אה"ע סי' ו' וסי' קי"ט.

[19] שו"ע סי' קכ"ח סעי' מ'. עוד יוסף חי פרשת תצוה סעי' ה'.

[20] שו"ע סי' קכ"ח סעי' מ"א.

[21] רמב"ם הלכות נשיאת כפיים פרק ט"ו הלכה ג'. שו"ע סי' קכ"ח סעי' ל"ט.

[22] כה"ח סי' קכ"ח ס"ק רל"ד, רל"ה. משנ"ב שם ס"ק קמ"ו.

[23] עפ"י שו"ע סי' קכ"ח סעי' ל"ד.

[24] רמב"ם הלכות נשיאת כפיים פרק ט"ו הלכה ד'. שו"ע סי' קכ"ח סעי' ל"ח.

[25] רמב"ם הלכות נשיאת כפיים פרק ט"ו הלכה ה'. שו"ע סי' קכ"ח סעי' ו'.

[26] שו"ע סי' קכ"ח סעי' מ"ד.

[27] אחרונים עפ"י כה"ח סי' קכ"ח ס"ק ד'.

[28] כה"ח סי' קכ"ח ס"ק ע"ו.